На חתונה מפוארת, בשיא בקשת אוכל, ילד קופא במקומו כשהוא מזהה את אמו האבודה בכלה. החלטת החתן מרגשת את כל האורחים עד דמעות.
לילד קראו נדב. הוא היה בן עשר.
פעם, אדם קשיש בשם שלמה מצא אותו כתינוק נטוש תחת גשר ברחוב הירקון, לצד נחל איילון בתל אביב. התינוק שכב בתוך קערת פלסטיק אחרי גשם חזק. על ידו צמיד אדום ישן. לידו פתק רטוב: “בבקשה, שמור עליו. שמו נדב”.
שלמה בעצמו היה חסר בית, אך לקח את נדב וחימם אותו ככל שיכול, האכיל במעט שמצא ולא עזב אותו לרגע. הוא תמיד אמר: “אם תמצא את אמא תסלח לה. רק כאב גורם לאדם לעזוב את בנו”.
לאחר שנים, שלמה חלה במחלה קשה. נדב יצא לבקש צדקה, וביום אחד מצא את עצמו ליד חתונה מפוארת בבית גדול בהרצליה פיתוח. המלצרים נתנו לו צלחת אוכל.
עם הופעת הכלה, נדב קפא: על ידה היה אותו צמיד אדום.
הוא התקרב ולחש לה שאלה האם היא אמו.
פניה החווירו. בגיל שבע עשרה ילדה את נדב בסתר, פחדה מהלחץ של המשפחה, והשיבה אותו לנחל בייאוש, בתקווה שמישהו ימצא אותו. ניסתה לחפש אותו אחרי שנים אך לשווא.
החתן עצר את הטקס. הוא הכריז שהוא מקבל לא רק אותה, אלא גם את עברה. ואם נדב הוא בנה הוא בנו כעת. ואז הוסיף פרט נוסף: שלמה הוא אביו הביולוגי, שממנו ניתק קשר בילדותו. בדיוק אותו שלמה שהציל את נדב.
החתונה התקיימה בכל זאת, אך בראש ובראשונה כולם נסעו לבקר את שלמה בבית החולים.
שלמה ראה אותם יחד ולחש: “הלב תמיד מחזיר אליו את מי שאהב”.
לראשונה בחייו, נדב הרגיש שיש לו משפחה. ולא רק אחת.
הסיפור מלמד שגם באמצע כאב גדול, החמלה והסליחה מחברות אנשים ושהלב לעולם לא טועה בדרכו אל הבית.
