בקיץ הזה נסעתי למכון ניקוי רעלים, כזה שבו עושים צום מבוקר כדי להחזיר את הגוף לאיזון. באחד הימים יצאתי להשתזף, ואת מי אני רואה שם? בחורה מהממת, ממש כמו מהתצוגות אופנה, נחה לה על שיזלונג לידי. התחלנו לדבר, התגלגלה שיחה, סיפרנו למה באנו למכון.
אני פה כדי לרדת 400 גרם, היא אומרת לי. אני פולטת צחוק, חושבת שבא להקליל, אבל היא הכי רצינית בעולם.
כבר שנה אני מרגישה שמנה. החבר שלי אמר שאם אני לא מרזה – הוא עוזב אותי… רואה? היא צובטת את העור של הבטן. לא נעים אפילו לשבת…
כל היום הלכתי עם המחשבה הזו, ועד היום בראש שלי היא נשארה רוני 400 גרם.
כנראה, לפי החבר שלה, בחורות כמוני אפשר בלי בעיה להעיף מהצוק, כי מדינת ישראל האידיאלית שווה ערך לספרטה ויש מקום רק למי שרזה, ואין מקום לשמנמנות עם נשמה.
לפני כמה ימים יצאתי עם חברים למסעדה בערב חגיגה, מלא אנשים חדשים.
ופתאום קלטתי אישה, נראית מיליון דולר, יושבת בנונשלנטיות על כיסא, רגל על רגל, גרביון מבריק, נעלי עקב שמושעות רק על קצה האצבעות שלה ושותה מים מכוס של יין, ככה בשיא הסטייל. אין גבר שלא מסתכל.
ואז מגיע הבעל שלה, מתקרב, לוחץ ידי כל הגברים, ואליה הוא פונה בזעף: תכסי את עצמך, מה את חושפת ירכיים ככה!
היא נבהלה, הסמיקה, ביקשה שמיכה מהמלצר, למרות שישבה ליד תנור, והתכבשה בפינה כמו דרור מנופף.
היה לי פעם קטע שאמרתי לעצמי אולי אקרא ביוגרפיות של סופרים ומשוררים דגולים, אמצא את סודות החיים המוצלחים שלהם מהר מאוד עזבתי את זה. קשה לשלב בן אדם מלא חולשות יומיומיות עם היצירות הגאוניות שהוא יוצר.
סגרתי את הביוגרפיות בפרק של חיים נחמן ביאליק. אני מעריצה של שירתו, אבל לא יכולה להתמודד עם פרטים ביוגרפיים מסוימים.
היו לו קטעים חשוכים על מוות, ולגבי אשתו אחרי לידת הבת החמישית דבורה, הייתה אחרי משבר בריאותי ורופאים אמרו שאסור לה להמשיך ללדת. הוא רק ענה: אז למה היא פה?
דבורה ילדה בסוף אחד-עשר ילדים
אני מעיינת באינסטגרם הוא מלא בברביות מושלמות. סדר יום של פילאטיס, שיזוף, טיפולי גוף וספא.
הן יוצרות לעצמן את הגוף המושלם, ותעשיית היופי רק דוחפת למעלה.
זאת עבודה לכל דבר, ואפילו יקרה ומעייפת במיוחד.
אני מכל הלב מעריכה עבודה קשה, אבל, יש הרגשה שכולנו התבלבלנו קצת. בנות חושבות שאם יהיו יפות, יאהבו אותן, שיבחרו בהן. אמרו להן: יפה זה רזה, גבות דקיקות, שפתיים מנופחות, טוסיק עגלגל. והן קיבלו, מנסות להתאים את עצמן לסטנדרט.
וגברים? כבר קשה להם לבחור בין כל הבובות הדומות…
פעם, כשבעלי ואני היינו בשוק הכרמל הוא חיפש לא יודע מה, לדירה אצל ההורים ואני שוטטתי בין הדוכנים.
הגעתי במקרה לסטנד של פסלי גינה: פנסים, פרחים, תחנות רוח, גמדים, ארנבים, שועלים.
ליד גמדים צבעוניים, כאלה שממש מזכירים פטריות, עמדו שני גברים, בוחרים גמד הכי יפה.
אחד בחן גמד, הזיז, העביר מצד לצד; השני התפוצץ מצחוק:
נו, תבחר כבר, אתמול ככה בחרת נערות ליווי
הצחיק אותי מאוד.
בנות, יקרות רוני 400 גרם, דקלה תכסי ירכיים, דבורה 11 ילדים איך אפשר לא לאהוב את עצמן? לא להעריך, לא לכבד?
איך קיבלתן היחס הזה, כאילו אתן מוצר פגום, כסימן לאהבה? מי קבע שאידיאל יופי זה תנאי לאושר בזוגיות?
יש לי מלא הוכחות שיופי חיצוני לא קשור בכלל לאהבה. חברה שלי הכירה את בעלה במחלקה לנפרולוגיה. היא בשיא הקלאסה חלוק בית חולים דהוי, פנים חיוורות, שיער שמנוני, קטטר בולט מתחת לחולצה והוא התאהב.
ראית פעם את דיוקנה של נחמה גנוסר? הגבות שלה?
מיטב הגברים העריצו אותה.
תשמעי, לי הרופא הוציא פעם שן בינה, הלך רע קרע לי את הפה, נהייתי מנופחת, חום גבוה, דימומים. אני שוכבת בבית, חלשה לגמרי, מבחילה, והמון רוק בפה. בעלי מאכיל אותי בקפיר כי כלום לא עובר.
השפם הלבן מהקפיר, אני מסתכלת במראה, לוחשת: אלוהים, ובוכה מההלם.
והוא פתאום אומר לי: את הכי יפה בעולם, שמעת? גם עכשיו. תנשאי לי? עכשיו?
אחר כך, כשהבראתי, היה מסעדה, טבעת, ברך אחת, מחיאות כפיים, בלונים והסכמתי.
אבל בראש שלי, הכי זוכרת את ההצעה ההיא, בבית, כשהייתי הכי רחוקה מאידיאל. כי יופי זה לא מראה, ואהבה זה לא שלמות.
הפגמים שלנו הם שמייחדים אותנו. עליהם אוהבים אותנו. הם אנחנו.
בכלל, שלמות לא באמת קיימת ולכל אחד הגדרה אחרת.
החלטתי לשים גשר לשיניים, כי אובייקטיבית הן עקומות, ובעלי אומר:
אני מת על החיוך שלך ולא מבין למה לייסר את עצמך. תעשי את זה רק אם את באמת רוצה. אני הייתי משאיר כמו שזה.
אחרי הלידה של הבן הבכור שקלתי 118 קילו, אבל הוא רק החמיא לי והוריד לי את הלחץ לרזות. רזיתי כשבאמת, לעצמי, רציתי.
לפני שבועיים הסתכלנו בתמונות ישנות מהספה אני, עייפה עם תינוק, ממש מלאה. שואלת אותו:
למה לא אמרת לי לרזות, הייתי שמנה
הוא עונה: היית מדהימה, תרזי רק כשתרצי. בשבילי הכל מושלם.
ולפני כחמש שנים, כשהיה לי התקף פסוריאזיס קשה בקיץ, וכל הגוף התמלא כתמים, טסנו לנופש, לא הסכמתי להוריד בגדים בים. שאל: למה? והבנתי שהוא באמת לא מבין מה הבעיה, מבחינתו אני יפהפייה, את הפגמים הוא בכלל לא רואה.
אני פה לא משווקת את בעלי, אני מדברת על זוגיות נכונה: אם הגבר שלך דורש שתתאימי לסטנדרט היופי שלו זו לא אהבה, זו שליטה.
אם את בעיניו רק תפוח רקוב, כנראה הוא מחפש לא שותפה אלא דומיננטיות.
את שווה, את עוצמתית! אם הוא רואה רק חסרונות הוא לא רוצה אותך, הוא רוצה שליטה.
יש לך זכות ללכת אחריו מתוך פחד לאבד אותו. אבל תחשבי רגע, מה את באמת עלולה להפסיד? דיקטטור, שבשבילו את כמו גמד גינה עם כובע אדום?
כל גבר רוצה להרגיש שליט, אבל מעמד נבנה לא על פחד, אלא על הערכה ואהבה.
ההכלה והאמון שלך הן בחירה ותבחרי במי שגורם לך לרצות ללכת איתו יחד, כי הוא חזק, אמין, עדין ונותן יד.
הזכות להוביל צריך גם להרוויח.
