בקיץ נסעתי לקליניקת ניקוי רעלים בגליל לשבוע התחדשות לגוף ולנפש. אחד הימים החלטתי לצאת להשתזף, ובכיסא נוח לידי שכבה בחורה יפה, דקיקה ודוגמנית למראה. התחלנו לדבר, שיתפנו מטרות של הצום.
אני צריכה להוריד 400 גרם,” היא אמרה בשיא הרצינות. צחקתי, חשבתי שהיא מתבדחת, אבל היא המשיכה: כבר שנה אני חיה שמנה. הבן זוג שלי אמר שיעזוב אותי אם לא ארד במשקל… רואה? היא ליטפה את העור בבטן, אספה אותו לאצבעות. אפילו לשבת אני מתביישת…
השם שלה הפך אצלי ל”מעיין 400 גרם”. כנראה בעיני הבן זוג שלה, לנשים כמוני אין בכלל מקום – שהרי במדינה “אידיאלית” יכולות להתקיים רק רזות, ולכולן אחרות אין ערך.
לא מזמן הוזמנתי לארוחה חגיגית במסעדה יפה ברחוב דיזנגוף. סביבי אנשים שלא הכרתי. אישה אחת, מטופחת ואלגנטית, ישבה על כיסא, רגליים שלובות, גרביונים בוהקים, נעל אחת מונחת על קצה האצבעות, מחזיקה כוס מים בתוך גביע יין בעוד מבטים של גברים עוקבים אחרי כל תנועותיה.
ואז הגיע הבעל שלה. עבר בין כל הגברים, לחץ ידיים, ולפני שניגש לשבת לחש לאשתו חרישית וזועפת: תתכסיי! מה את חושפת ירכיים היא הזדקפה בפחד, הסמיקה, והשאלה שמיכה מהמלצר למרות שישבה קרוב לאח, את שאר הערב בילתה כבויה ועצובה, כמו ציפור שבורה על כסא.
פעם ניסיתי לקרוא ביוגרפיות של כותבים ומשוררים דגולים. ניסיתי למצוא את סוד ההצלחה שלהם בחיים עצמם. מהר מאוד ויתרתי. קשה לגשר בין האדם החי, עם כל החולשות הפשוטות, ליצירה המדהימה שלו. הפסקתי לקרוא על הגאונים בביאוגרפיה של חיים נחמן ביאליק. התאהבתי בשיריו, אך קריאה בפרטים אינטימיים מסוימים הותירה בי טעם צורם.
גם באינסטגרם: לשם נכנסים בובות ברבי מושלמות שיגרתן מורכבת מאימוני כושר, סולאריום, עיסויי ספא וטיפולי יופי. הן בונות את הגוף האידיאלי, והלקסיקון הקוסמטי הישראלי עומד לשירותן. להיות יפה זו עבודה יקרה ותובענית. אני מעריכה כל עמל, אך נדמה שהכול התבלבל. בנות רוצות להיות יפות כדי שיאהבו אותן, כדי שיבחרו בהן. הגדירו להן מה זה “יפה”: רזה, גבות מסודרות, שפתיים מלאות, ישבן תפוח והן קמו והלכו להתאים את עצמן לתקן. עכשיו הבנים מתקשים לבחור בין שורת דמויות אחידות.
פעם הייתי עם בעלי בשוק פתח תקווה לקנות שתילים. שוטטתי משעמום בין דוכני דמויות גינה: פנסים, פרחים, רוחניות, ארנבים, שועלים, וגמדי גינה עם כובעי פטריות. ליד הגמדים עמדו שני בחורים ובחרו את המושלם ביותר. אחד ממשש, השני צוחק: “יאללה, תחליט כבר! אתמול בחרת זונות בדיוק עם אותו פרצוף…”
מצחיק.
בנות, יקירות מעיין 400 גרם, תמר תתכסיי, מיכל 13 ילדים… איך אפשר לא לאהוב את עצמכן? למה לערוך לכן שיפוט לפי מוצר פגום? ואיך הסכמתן לקבל יחס כזה ולקרוא לו “אהבה”? מי קבע שבשביל אושר צריך גוף מושלם?
יש לי הרבה דוגמאות שהיופי החיצוני לא שווה כלום מול אהבה אמיתית. חברה שלי פגשה את בעלה במחלקה נפרולוגית באיכילוב, בזמן שהייתה חיוורת, עם קטטר חשוף ומבוכה תחת חלוק בית חולים.
תראו את פרידה קאלו ראיתן? ואיך הגבות שלה? והיא השאירה עולם של מעריצים וזכתה לאהבה.
לי, פעם, עקרו שן בינה לא בהצלחה, סבלתי מדימום ונפיחות, עם חום גבוה. שכבתי בבית, לחי נפוחה, כמעט חסרת אונים, ובעלי האכיל אותי בקפדנות בקפה יוגורט ומחה את הדמעות מפני. הסתכלתי בראי, אמרתי בלחש: “איזה מראה…”. והוא? הוא פשוט חייך ואמר: “את הכי יפה בעולם, שמעת? עכשיו ובכל מצב. רוצה להתחתן איתי?”
אחר כך, כשהבראתי, היה הצעת נישואין במסעדה בתל אביב, טבעת נוצצת והסכמת חתונה בין בלונים ופרחים. אבל את הצעת הנישואין האמיתית אני זוכרת באהבה היא נגעה בי כל כך, כי הבנתי שהיופי, האמיתי, לא קשור לחיצוניות, ואהבה רחוקה מלהיות מושלמת.
הפגמים שלנו הם שנותנים לנו ייחוד, חיים, למה אותנו אוהבים. לכל אחד שלמות משלו.
החלטתי לסדר שיניים ולשים פלטה, הן אובייקטיבית עקומות. בעלי עודד אותי: “אני אוהב את החיוך שלך, ולא מבין למה לך סבל מיותר. תעשי את זה רק אם את רוצה. בעיניי, הכל נפלא בדיוק כמו שהוא.”
אחרי לידת הבן בכור, שקלתי 118 ק”ג, בעלי פיזר עלי מחמאות ולא עודד אותי לרזות. הורדתי במשקל כשאני בעצמי הרגשתי צורך בכך. לאחרונה ראינו תמונה שלי מניקה בספה, מלאה ושמחה, שאלתי: “למה לא אמרת לי להיות רזה?” והוא ענה: “את עוגיית חמאה מושלמת תלכי אחרי הלב והרגשה שלך.”
פעם קיבלתי התקף פסוריאזיס בקיץ, הפצעים התפשטו על הגוף, ובחופשה סירבתי להיכנס לים. שאל אותי: “מה קרה?” והבנתי שהוא באמת לא שם לב מבחינתו אני יפה בכל מצב.
אני לא מפרסמת פה את בן זוגי אלא את מערכת היחסים. אם בן זוג דורש שתעמדו בסטנדרטים שלו זאת לא אהבה אלא שליטה.
את מלכה, תפוח רענן! אם הוא רואה רק את הפגמים אולי הוא בכלל מחפש שליטה, לא אהבה?
אפשר ללכת אחרי הפחד לאבד. אבל מה בעצם איבדת? מישהו שרוצה בך לא כי את את אלא כי הוא רוצה כוח? מי שראוי שילכו אחריו חייב להיות כזה שאת רוצה ללכת אחריו ברצון, לא מתוך פחד. הבחירה שלך לאהוב את עצמך, ולהעריך את היופי שכבר בך.
את הזכות לדאוג, לאהוב, להוביל צריך להרוויח. ובסוף, המסקנה שלמות היא סובייקטיבית, ואהבה אמיתית רואה אותנו שלמים, בדיוק בגלל החלקים הלא מושלמים שלנו.
