יום ראשון, 14 באוגוסט
נועה, מה שלומך? איך התינוק? אגב, כבר בחרת לו שם?
אין לו שם, שיקראו לו איך שירצו ההורים החדשים. אני אשאיר אותו פה, אמא אשאיר כי אף אחד לא צריך אותנו, אנחנו לגמרי לבד בעולם הזה.
האחות דפנה נכנסה לחדר:
נועה, להביא לך את הילד להנקה?
לא, אמרתי כבר. אני רוצה לחתום על ויתור.
דפנה משכה בכתפיה ויצאה. הסתובבתי אל הקיר ובכיתי. שאר האימהות העיפו מבט זו בזו וחזרו להאכיל את התינוקות שלהן.
הגעתי לבית החולים מאיר בכפר סבא באמצע הלילה. הכל קרה מהר. ילד במשקל שלושה קילו וחצי, בריא ויפה. כשמביטים בו לרגע, הדמעות באות, אבל הן לא היו משמחה.
מה קורה, ילדה? כזה ילד טוב ונאה את בטח רצית בת, הא? לא נורא, תחזרי ותביאי גם בת.
אני אשאיר אותו לא אקח אותו.
מה זאת אומרת? זה הילד שלך, איך את יכולה ככה? את צעירה, תני לזה זמן יהיה בסדר.
שירה, השכנה שלי לחדר, ישבה במסדרון עם בעלה. סיפרה לו איך הבת שלהם עושה פרצופים מצחיקים והם צחקו יחד. אישה עם שקית נכנסה וביקשה לקרוא לי.
שירה הלכה וקראה לי.
נוני, איך את מרגישה? איך הילד? כבר יש לו שם?
אין לו שם. תני להורים החדשים להחליט איך יקראו לו. אני אשאיר אותו, אמא אף אחד לא צריך אותנו בעולם הזה.
בכיתי לתוך הידיים. שירה הרגישה לא בנוח ועטפה את בן זוגה וגם עזבה.
את לא לבד, נוני. אני כאן. ורועי טוב, אין לי מילים עליו זה בכלל ההיא שאיתו שכנעה אותו שאת בכלל בהריון ממישהו אחר, והוא האמין לה. אל תדאגי, הוא יחזור מתישהו. הבאתי לך עוגה וגבינה, תאכלי שתהיה לך חלב לילד. ולמה שלא תקראי לו איתן?
הכנסתי את השקית לארון הקטן. במסדרון נשמע בכי של תינוק. יצאתי.
שלי?
שלך
אני רוצה להניק אותו.
האחות הביאה לי אותו, הוא היה אדום ובכה.
חמוד שלי, די לבכות אמא תאכיל אותך.
ניסיתי להניק, בהתחלה הסתבכתי, אבל שירה עזרה לי והתינוק נרגע. פתאום, ראיתי עד כמה הוא חמוד: האף העגלגל, הגבות הקטנות. חייכתי לראשונה.
מאז, בכל הנקה הביאו לי את איתן. מצאתי את עצמי בוהה באף שלו, בלחיים הקטנות.
נועה, זו אמא שלך שבאה קודם? נראית אישה נעימה.
לא, זו חמותי. אמא שלי נפטרה כשהייתי ילדה, ואבא בקושי היה בבית. דודה שלי גידלה אותי. אחר כך התחתנתי ועברתי לבית של בעלי. היה טוב, עד שהוא עזב לטובת אישה אחרת.
מה את מתכננת עכשיו את וילד?
חמותי מציעה שנגור יחד, כי היא לבד, ובנה היחיד עזב. היא תמיד הייתה טובה אליי.
אז לכי אליה, תתמכי אחת בשנייה, ולבסוף רועי עוד יחזור.
כך עשיתי. חנה, חמותי, עזרה בכל, ופשוט השתגעה על איתן.
כשהיה בן חודש, רועי הגיע. הייתי בסופר.
אמא, אני טס עם מירב לאילת, מצאנו שם עבודה. באתי להיפרד ואולי תוכלי לעזור לי בכסף, כמה שתוכלי.
אין סיכוי. את אשתך ההריונית השארת לבד והייתה קרובה להשאיר את הילד בבית חולים. אין לי מה לתת לך, הכל צריך לנכד שלי. בשבילך תסתדר לבד.
איתן החל לבכות, חנה רצה אליו.
אתה אפילו לא מביט בילד? הוא דומה לך כמו שתי טיפות מים.
הוא לא שלי נועה הביאה אותו ממישהו אחר.
אתה טיפש, רועי. לך תחיה עם הבחירות שלך.
חנה יצאה לפנסיה, ונתנה לי את העבודה במקומה בגן. איתן הלך לגן ילדים, וחיינו שלושתנו באהבה ושיתוף.
חנה, מה עם נועה? לא מתכננת לעזוב? מי שמע שככה גרים כלה עם חמות, והבן בכלל בחוץ.
לנועה ולנכד שלי אני דואגת, לא לבן שלי. אני כאן בשבילם.
השכנה לאה נדה בראשה, לא הבינה איך אישה יכולה להעדיף כלה על בן טיפוחים, אבל לכל אחד הדרך שלו.
עם הזמן, שמתי לב שנועה התלבשה יפה ובערבים יצאה לאנשהו.
נועה, עם מי את נפגשת?
סתם, אמא הכרתי מישהו, במקרה אצל קרובים. הכל ידידותי.
והוא יודע על איתן?
כן, הוא יודע הכל.
אז תביאי אותו אלינו, זה הזמן להכיר.
גדי, זה שמו של החדש, הגיע עם עוגה שאמא שלו אפתה וסל פירות. לאיתן קנה מכונית צעצוע וכדור.
היה ערב שמח, הרבה צחוק. אחרי שיצא, נועה שאלה:
אז מה את אומרת, אמא?
איש טוב, נוני חשוב שהוא אוהב אותך. את ראויה לזכות באושר!
חודש אחרי זה, גדי בא לבקש את ידה של נועה.
אני אוהב אותה מאד, ואנחנו נעבור לגור בירושלים יש לי שם דירה. גם איתן כמו בן בשבילי, תתני לנו את ברכתך?
ברכתיה בלב שמח, הם עברו לירושלים והבטיחו לבקר הרבה.
שנה לאחר מכן הופיע רועי, עם ילד קטן ביד:
אמא, את יכולה לכבס לו משהו? מירב הלכה לגבר עשיר, אני בקושי שורד
נזכרת בי פתאום? שנים לא טרחת לשאול מה קורה…
היא שיקרה לי לגבי איתן, סתם כדי להרחיק אותי איפה הילד?
איבדת את מזלך, רועי. נועה נישאה לגדי, הם מאושרים, ואיתן הפך לבן שלו. אני אורזת ונוסעת לירושלים לעזור להם עם התינוקת החדשה. תשמור על הבית.
נסעתי באוטובוס וחייכתי לעצמי: איזה דבר טוב שיש לך למי לדאוג, ושלמישהו באמת אכפת ממך. למדתי כמה חשוב להתעקש בשביל משפחה כשהייתי שם לנועה, הכל השתנה לטובה. לפעמים די בניצוץ קטן של עזרה כדי להציל חיים שלמים.
