מאיה, מה שלומך? איך התינוק? אגב, כבר חשבת על שם?
אין לו שם. שיקראו לו איך שירצו, ההורים החדשים. אני אשאיר אותו, אמא… אשאיר… אף אחד לא צריך אותנו, אנחנו לבד בכל העולם הזה.
מאיה, להביא לך את התינוק להנקה?
לא, כבר אמרתי. אני אכתוב ויתור.
האחות נדה בראשה ויצאה. מאיה הסתובבה אל הקיר ופרצה בבכי. האמהות האחרות שהיו בחדר הסתכלו זו על זו והמשיכו להאכיל את תינוקותיהן.
מאיה הגיעה בלילה, הכול עבר מהר. הבן נולד במשקל שלושה קילו וחצי, בריא, יפהפה. ברגע שהביטה בו, הדמעות שלה ירדו, אבל לא משמחה.
הכול תקין, למה את בוכה? יש לך בן חזק ובריא. רצית בת, נכון? לא נורא, תבואי עוד פעם ותהיה לך בת.
אני אשאיר אותו… לא אקח אותו.
מה פתאום? מה הסיבה, בחורה? אל תמהרי, קחי לך זמן, זה הילד שלך, איך את לא מרחמת עליו?
דניאלה, השכנה של מאיה בחדר, ישבה עם בעלה במסדרון. סיפרה לו איך התינוקת שלהם עושה פרצופים מצחיקים, הם צחקו יחד. אישה עם תיק נכנסה, ביקשה לקרוא למאיה.
דניאלה חזרה לחדר וקראה למאיה.
מאיה, איך את? איך התינוק? חשבת על שם?
אין לו שם. ההורים החדשים יבחרו, לא אני. אני אשאיר אותו, אמא… אף אחד לא צריך אותנו, לבד אנחנו בעולם.
מאיה כיסתה את פניה בידיים ופרצה בבכי. לדניאלה היה מביך להיות שם, נפרדה במהירות מהבעל וחזרה לחדר.
את לא לבד, ילדה שלי, אני כאן איתך. ודוד, מה להגיד… הוא טיפש, זה הכל. המאהבת שכנעה אותו שילד לא שלו, שאת בגדת בו. אז הוא כעס. לא נורא, יתעשת ויחזור. הבאתי לך קצת אוכל, תאכלי שיהיה חלב לתינוק. אולי תקראי לו יואב.
מאיה חזרה לחדר ודחפה את התיק לארונית. במסדרון נשמעו קולות תינוקות. מאיה יצאה.
זה לא שלי?
שלך…
תני לי להניק אותו.
האחות הביאה את התינוק הבוכה, פניו היו אדומים ממאמץ.
אל תבכה… אימא מאכילה אותך עכשיו.
מאיה ניסתה לא בטבעיות להניק. דניאלה ניגשה וסייעה. התינוק נרגע והתחיל לאכול. מאיה חייכה, הוא כזה מצחיק מתאמץ, פולט קולות חמודים.
מאז, הביאו את יואב למאיה כל הנקה. היא אהבה להסתכל על האף הכפתורי שלו והגבות המתוחות.
מאיה, זו אימא שלך שהייתה פה? אישה נחמדה.
ממש לא, זו חמותי. את אמא שלי איבדתי כשהייתי ילדה, אבא הסתובב ולא היה בבית, דודה גידלה אותי. אחר כך התחתנתי ועברתי לדירה עם בעלי. חיינו טוב עד שהוא הכיר מישהי אחרת.
הוא עזב אותי, אפילו לא רוצה לראות את הבן שלו. הייתי בשוק, ואז גם הלידה החלה.
לאן תלכי עכשיו עם תינוק?
החמות שלי ביקשה שאבוא לגור איתה. היא לבד, אין לה בעל, בנה היחיד עזב. היא אישה טובה, תמיד התייחסה אליי יפה.
תעברי אליה, היא תעזור ותשמור על הנכד. ובעלך יתפכח ויחזור.
מאיה עשתה כך. חנה, החמות, עזרה בכל, אהבה את הנכד.
כשיואב היה בן חודש, הופיע האב. מאיה לא הייתה בבית, הלכה למכולת.
אמא, אני נוסע עם הדס לאילת יש שם עבודה. באתי להיפרד… ואולי תוכלי לתת לי כסף, מה שיש.
אין מה לדבר… השארת אשתך בהריון, כמעט נטשה את הילד בבית החולים… אם אבא שלך היה בחיים, היית חוטף. אני לא אתן לך כסף, יש לי נכד לגדל, והוא צריך אותי. אתה תסתדר לבד.
בדיוק יואב בכה, חנה רצה אליו.
אפילו לא תסתכל על הבן שלך? כולו דומה לך.
איזה בן, אימא? לא שלי, מאיה בגדה, אני לא צריך אותו.
באמת טיפש יצאת, דוד. לך, תמשיך בחיים שלך.
חנה יצאה לפנסיה, ובמקומה התחילה מאיה לעבוד. יואב נכנס לגן, שלושתם חיו יחד בשמחה וביחד.
חנה, הכלה שלך בכלל לא חושבת לעזוב? זה לא רגיל שחמות גרה עם כלה, כשאת הבן שלך גירשת.
מאיה חשובה לי יותר מהבן, והנכד הכי אהוב. בשבילם אני חיה, ודי בשיחה הזאת.
השכנה אסתר נדה בראשה והמשיכה בענייניה, לא מבינה מהחיים. אמנם הבן שלה, תמיד, היה קודם אבל ככה הגורל.
חנה שמה לב שמאיה התחילה להשקיע בעצמה, יוצאת הרבה בערבים.
מאיה, איך קוראים לו?
למי, אימא?
לבחור שאת פוגשת… ספרי לי, אני גם מסקרנית.
סתם, אנחנו מטיילים יחד… הוא הגיע לבקר משפחה כאן, הכרנו במקרה.
יודע על יואב?
כן, הכול.
אז תביאי אותו להכיר אותי. אין מה להסתיר.
אלעד, כך שמו של הבחור, הביא סלסלת פירות ועוגה מאת דודתו. ליואב הביא מכונית צעצוע וכדור.
הערב עבר בכיף, אלעד סיפר סיפורים מצחיקים, מאיה צחקה וגם חנה נקרעה מצחוק. אחרי שהלך, מאיה שאלה מיד:
אז מה את אומרת? בחור טוב?
בטח, חמוד, מתחשב, מנומס. והכי חשוב אוהב אותך. זה מה שחשוב, אל תפספסי את האושר שלך!
חודש אחרי, אלעד בא לבקש את ידה של מאיה מחנה.
אל תדאגי, נשמור על הקשר. נעבור לירושלים, יש לי שם בית. אנחנו אוהבים אחד את השני, ויואב כבן שלי. תברכי אותנו.
חנה ליוותה את מאיה, אלעד ויואב לתחנה. הם נסעו לעיר, הבטיחו לשמור על קשר, לבקר… עכשיו היא לבד.
כעבור שנה חזר דוד, האב. על זרועו ילד קטן, מוזנח.
אלוהים אדירים, על מי אתה דומה, יניב… מה, הדס כבר לא פה? לא מחליפה בגדים לילד?
אין כבר הדס… עזבה אותי, נסעה עם מישהו עשיר… אני כבר בלי כלום… נזכרתי שיש לי אימא ובית.
יפה מאוד, נזכרת עכשיו אחרי שנים? אותי עזבת, לא רצית לשמוע ממני.
וגם על הבן שיקרתה לי אז, שהיא המציאה כדי להרחיק אותי. עכשיו אני רוצה להכיר את הבן. איפה הוא?
איחרת להזדמנות שלך. מאיה התחתנה עם בחור טוב והיא מאושרת. את יואב רשמו על שמו, אז אין לך בן. ואני אורזת ועוברת אליהם, מאיה ילדה בת ורוצה לעזור לה ולפגוש את הנכדה. תישאר פה, תדאג לבית, בסדר?
חנה נסעה ברכבת וחשבה כמה החיים מפתיעים. איזה אושר זה להיות חשוב למישהו, שיש בשביל מי לחיות ולעזור כמו שפעם היא עזרה למאיה. כי אם לא הייתה עושה זאת, מי יודע מה היה קורה לכולנו…
