בגידה במסווה של חברות
חורף כזה כבר הרבה זמן לא היה כאן בתל אביב הגשם ירד כמעט בלי הפסקה, הרחובות עטו מעטה כסף רטוב, והאוויר היה מלא בריח של אדמה רעננה וגרעיני אשכולית שנפלו מהעצים. בדירות, נרקמו בועות חום אינטימיות, והתריסים היו אטומים להגנה מפני הרוח.
אצלנו בסלון, אני ונעה ישבנו עטופים בשמיכת פליז, מרוצים ושלווים. מחוץ לחלון דהר הגשם במקצב משלו, ואילו בפנים נדלקה מנורת הלילה, שיצרה מעגל של אור זהוב, רחוק מכל הדאגות שבחוץ.
נטפלנו לקומדיה קלה בטלוויזיה, כזאת שאפשר לנוח ולצחוק ממנה בנחת. נעה חייכה לעצמה, מהורהרת, וכשפניתי אליה, היא המשיכה להתרכז במסך. ליאור, החבר הוותיק שלי, התחיל לשלוח לי הודעות עוד מהצהריים. כשהטלפון צלצל בפעם השלישית באותו ערב, כבר ויתרתי ונאנחתי קלות.
שוב ליאור, אמרתי לנעה, זה נהיה הרגל. שלוש פעמים בערב.
היא לא הסטה את המבט מהטלוויזיה, רק הנידה בראשה.
בטוח שהוא שוב רוצה שנבוא אליו, אמרה בשקט. נמאס לו לחגוג לבד מאז שקנה את הדירה בחדרה. למה אף פעם אי אפשר פשוט לומר לו ‘לא’, בלי להיכנס להסברים?
הסטתי את האצבע, עונה על השיחה: היי, ליאור. מה העניינים?
ניר, נו! מתי אתם באים? הכל מוכן, כולם מתארגנים, ועוד רגע תתחיל המדורה. מספיק להסתגר בבית, תבואו יחד!
רפרפתי במבט על נעה, ששלחה לעברי מבט קצר, הפעם עם חיוך קטן ועיניים שאמרו הכול אנחנו רוצים סופ”ש שקט, בלי מוזיקה רועשת או סיפורים מחזוריים של חברים. פשוט להישאר בעולם הקטן והחמים שלנו.
גמגמתי קלות ואז גייסתי תירוץ: תקשיב, נעה הלכה לכמה ימים לאמא שלה ברמת גן. אין לי ראש לבוא לבד ובכלל, לא מתאים לצאת בלעדיה עכשיו. ניפגש בקרוב, חלק נפרד…
נהיה שקט רגע, ואז ליאור התרכך: טוב, אבל אל תשכח לעדכן. אנחנו רוצים לראות אתכם!
בטח, מיהרתי להבטיח, נראה אולי שבוע הבא
סגרתי את השיחה, הנחתי את הטלפון על השולחן ונאנחתי בהקלה. וואו, איזה מאמץ להתחמק ממנו, חייכתי אל נעה. מה יש לו להתחנן? הבהרתנו מספיק פעמים שאנחנו מעדיפים את השקט שלנו על פני ערבים של המולה ושיחות מסובכות סביב שולחן העל האש. אני אוהב להיות כאן איתך, זה מבחינתי התוכנית המושלמת.
חיבקתי אותה קרוב, כמו מכסה על חום שרק מתגבר. לא עברו עשר דקות, ואז חוזר עוד שיחת טלפון שוב ליאור. גלגלתי עיניים, מתרומם להרים את הטלפון.
ליאור, אמרתי ש פתחתי, משתדל להישמע אדיש, למרות שכבר הרגשתי שדבר-מה מוזר מתרחש.
הקול שלו היה לחוץ, רציני: ניר, אני עכשיו בקונצרט, אתה מכיר. יש כאן את נעה עם איזה בחור. יושבים קרוב קרוב, שותים, צוחקים, חיבוקים לא רציתי לדחוף את האף, אבל איך בדיוק היא אצל אמא שלה? היא אמרה לך שהיא ברמת-גן! סתם שתדע
לא הבנתי כלום בהתחלה. הבטתי בנעה, אחר כך במסך הטלוויזיה, בודק אולי נפלה עלי מתיחה משונה.
אתה בטוח? גירדתי בראשי, אולי התבלבלת?
בטוח! ליאור קבע. רוצה שאעביר לה את הטלפון?
לחצתי על רמקול, רק כדי להבין מה קורה. נישאו קולות המועדון: מוזיקה רועשת, צחוקים, דיבורים מבולבלים. ואז הגיעה קול שכמעט נטע בלבי ספק:
הלו? מי זה? זה נשמע בול כמו נעה שלי.
נבלעתי ברגע, כשנעה יושבת לצדי תוהה לא פחות ממני.
נעה? הפעם כבר רעדתי: זו את?
היה גיחוך מהעבר השני ואז: ניר, עזוב אותי כבר! נמאס לי מהחיים המשעממים איתך. אני רוצה לבלות, להשתגע סוף סוף!
נעה קפצה מהמקום, חיוורת, לוחצת על החזה בבלבול. מי היא? ולמה היא יודעת עלייך ככה?
בינתיים ברקע שוב נשמע צחוק של נשים, קולות התכתשו. בזמן שניסיתי להבין, ליאור התערב שוב: אתה שומע, ניר?
עצרתי אותו: אטפל בזה מחר. תן לנו קצת ספייס, טוב?
טרקתי את הטלפון, משליך אותו אל הספה. אילו נעה לא הייתה יושבת פה הייתי באמת משתכנע אולי
נעה התיישבה לידי, מנסה לעכל. המחשבות התרוצצו גם לי, כמו ילדים במשחק מישהו שיחק פה משחק מלוכלך, ידוע או לא ידוע
***
למחרת, בשעות הצהריים, מצאתי את עצמי מהרהר בכל זה בין קפה לסנדוויץ׳ במטבח. הטלפון של נעה צלצל, על המסך השם של ליאור.
הפעם היא שאלה אותו באופן חד: אתה עדיין עומד מאחורי הסיפור של אתמול?
בוודאי! קולו נהיה רך. את יודעת מה? ניר לא ראוי לך תמיד הרגשתי ככה. תני לי סיכוי להראות לך אהבה אמיתית! אכפת לי ממך באמת.
נעה ענתה כשהיא נושמת עמוק: ליאור, תפסיק. הייתי כאן כל הזמן. אתה סתם ניסית לזרוע בלבול. ועכשיו ברור לי למה ניסית להרוס אותנו.
השקט ששרר בצד השני היה מתוח. אני כן, נשבר קולו לבסוף. רציתי רק שתרגישי מה את שווה. הרי אני אוהב אותך!
למי אתה משקר?! השיבה בקור רוח. בגידה מהסוג הזה, שמתחזה לדאגה, היא בגידה כפולה: גם בניר וגם בי.
ואני לא שוכחת דברים כאלה.
והיא ניתקה.
***
בערב כשחזרה לסלון, סיפרתי לה שגם אני מרגיש הקלה מישהו כזה לא צריך להיות בחיים שלנו.
נעה התכרבלה לצד כתפי, שמנו מים בקומקום וחייכנו.
הסתכלנו החוצה דרך החלון המטושטש מגשם, יד ביד, שקטים.
סוף סוף בית באמת מרגיש בית מקום עם אמון, בלי שקרים, בלי הצגות, בלי אנרגיות זרות.
אותו לילה למדתי: חברים אמיתיים אינם מנסים להשיג אהבה בדרכי רמיה. נדיבות וכנות זה מה שמחזיק אהבה וחברות, לא מניפולציות. ועדיף עשרה ערבים שקטים, עם אדם אחד שאפשר לסמוך עליו, על פני כל מסיבת רעש מזויפת שניתן לעלות על הדעת, גם אם היא נערכת ברחובות תל אביב בחורף.
