תקשיב איזה סיפור יש לי לספר לך יוסי התחתן עם הדס, לגמרי מתוך דווקא לדלית, האהבה הגדולה שהשאירה אותו עם לב שבור. הוא ממש רצה להראות לה שהוא לא נשבר מזה שהיא עזבה אותו.
הוא ודלית היו ביחד כמעט שנתיים. יוסי אהב אותה בטירוף, היה מסתובב עם עיניים נוצצות, עובד לילות שלמים בחנות כלי העבודה של המשפחה, מתזז בין לימודים לעבודה במטרה להרים את העסק ולסיים את התואר במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. חשב שזה הולך לקראת חתונה. אבל כל פעם שעלה נושא הנישואים, דלית הייתה מגלגלת עיניים: “למה לנו להתחתן עכשיו? עוד לא סיימתי את האוניברסיטה, העסק שלך מדשדש ברגליים, אין לך אפילו רכב נורמלי, ובכלל לגור עם אחותך בבוקר כל הזמן, זה לא הקטע שלי. אם רק היית משאיר את הבית בחולון, היינו יכולים לגור שם.” זה קצת דקר אותו, אבל הבין שיש משהו במה שהיא אומרת.
יוסי ואחותו אילה גרו בדירה שההורים השאירו להם בחולון, והוא רק התחיל להבין איך להתנהל בעסק המשפחתי. מי חשב שהוא ייקלע פתאום להיות ראש המשפחה ולדאוג לאחותו כשהוא עוד סטודנט? הבית נמכר בהסכמה הדדית כדי להציל את העסק, כי תוך חצי שנה בלי ירושה, החובות רק הלכו וגדלו, שניהם עדיין סטודנטים (אילה בדיוק התחילה שנה שלישית). מהכסף שסגר את החובות, יוסי קנה סחורה חדשה לעסק ונשארה גם רזרבה. אבל דלית חשבה שצריך ליהנות מהחיים כאן ועכשיו, וקל לה להגיד כשהיא עדיין מתחת לחסות של ההורים. כשאתה הופך פתאום להיות האחראי של אחותך, לומד להסתכל על החיים אחרת. הוא היה בטוח: כשיהיה בסדר יהיה רכב, יהיה בית ויהיה גן קטן מאחור.
הכול הלך כרגיל עד אותו ערב. יוסי חיכה לדלית בתחנה ליד הסינמטק הם קבעו לראות סרט חדש. באופן חריג, היא ביקשה שלא יבוא לאסוף אותה. יוסי הופתע היא תמיד שנאה אוטובוסים. הוא בחן כל מונית שנכנסה, עד שפתאום ראה אותה יורדת ממרצדס נוצצת. “תסלח לי, יוסי, זה נגמר בינינו. אני מתחתנת,” היא דחפה לו ספר ליד, הסתובבה, נישקה בחור בבגדים מעונבים ונכנסה למונית.
יוסי פשוט עמד שם ריק. מה, ביום אחד הכול התהפך? חזר הביתה ואילה ישר קלטה עליו: “שמעתי. היא מצאה איזה עשירון על. החתונה שלהם ב-25 לחודש, הזמינה אותי להיות לה שושבינה, אבל לא הייתי מסוגלת. ככה לעשות לך? מאחורי הגב? לא סובלנית אחת!” אחותו בכתה.
יוסי ניסה לנחם אותה, אבל הלב שלו כאב הרבה יותר. הוא נעל את עצמו בחדר ליום שלם. אילה עמדה מחוץ לדלת, צעקה שהיא הכינה פנקייקים, בסוף יצא לקראת ערב עם מבט נחוש: “מתלבשים ויוצאים עכשיו,” הוא הודיע לה באסרטיביות.
“אבל מה אתה מתכנן עכשיו?!”
“אני מתחתן עם הבחורה הראשונה שתסכים. נמאס לי, אני סוגר סיפור חדש.” אילה ניסתה להרגיע אותו, אמרה שלא משחקים ככה בלב שלה או של מישהי אחרת, אבל לא היה עם מי לדבר.
יצאו לסיבוב בגני יהושע הרבה משפחות וצעירים. הבחורה הראשונה הסתכלה עליו כאילו הוא השתגע. השנייה התרחקה ממנו, אבל השלישית, עם מבט עמוק וחכם, חייכה: “קוראים לי הדס.”
“חייבים לחגוג אירוסין,” צחק יוסי ולקח את הדס ואחותו לבית קפה בפלורנטין.
היה שקט מביך. יוסי חשב רק על נקמה ומתחיל לתכנן את החתונה שלו, שתהיה גם היא ב-25. הדס קטע את השתיקה: “יש לי תחושה שיש כאן סיפור. אם זה היה סתם ספונטני, אני לא נעלבת ויכולה לקום וללכת.” יוסי חייך, “נתת מילה מחר מגישים טפסים בעירייה, ואז אליכם לבית להכיר את המשפחה.”
“גמרנו עם הנימוסים, עוברים ל’את’ במקום ‘אתה’,” קרץ.
כל החודש שלפני החתונה הם היו נפגשים כל ערב, יוצאים לדבר, להכיר לעומק. הדס שאלה יום אחד למה הוא באמת עושה את זה. יוסי התחמק, “לכל אחד יש סודות,” היא חייכה, “העיקר שלא יפריעו לחיים.” היא סיפרה בכנות נפלה כבר באהבה רעה, למדה על בשרה לא להאמין לכל גבר שמסובב אותה בסנטר שיחה. אבל ראתה בו משהו אחר ראש חזק, לב טוב, יודע להיות חבר אמיתי.
יוסי כבר חיבב אותה, אבל הרגיש שהוא מתנהל על טייס אוטומטי. גם בשופינג לחתונה, במיוחד כשהלך איתה למדוד שמלות: “את תהיי הכלה הכי יפה בארץ,” אמר לה שוב ושוב.
ביום החתונה, מחכים בכניסה לאולם בראשון, פתאום דלית והארוס שלה עולים מולם. יוסי הספיק לחייך: “מזל טוב לכם!” חיבק אותה קלות. “תהיי מאושרת את והכרטיס אשראי שלך.” דלית הביטה בהדס בעין בוחנת ראתה אותה, יפה, מגונדרת, מלאה בשקט פנימי, הייתה צריכה להודות היא הפסידה בענק. הלב שלה קיווה לתחושת ניצחון, קיבלה רק תחושת החמצה.
יוסי חזר להדס, “הכול בשליטה,” חייך מזויף. “עוד לא מאוחר לעצור,” לחשה הדס. “לא. זה המשחק שלנו. ממשיכים.”
כשהחופה התחילה, הבין מה עשה. “אני אעשה אותך מאושרת,” לחש, ורצה להאמין בזה.
אחרי החתונה, הבית התמלא חיים אילה והדס התחברו נהדר; אחותו הפסיקה לקחת ללב הכל, והדס ניהלה את הבית במקצועיות. כאילו תמיד הייתה שם. עם הראש שלה שניהלה בניהול חשבונות ומסים, הרימה את העסק. תוך חצי שנה פתחו חנות שנייה, ואחר כך גם צוותי שיפוצים פרויקט בוטיק אחד אחרי השני, והרווחים קפצו פי כמה.
הדס התגלתה כווזיליסת החכמה במשפחה; הכול סידרה כך שיוסי ירגיש שזה היה הרעיון שלו. הכול היה מסודר, יציב, קבוע אבל יוסי התגעגע לריגוש. “שגרה שעמום הזה מביא לי חרדה,” חשב לעצמו, והבין שהוא פשוט לא אוהב את הדס. לא כמו שאהב את דלית.
העסק רק צמח עכשיו הם בונים בתים מאפס, לא רק מוכרים כלים. אפילו בנו לעצמם וילה ברמת השרון, והוא הרגיש על הגובה. אבל כל הצלחה גרמה לו לחשוב “אם דלית רק הייתה מחכה שתראה במה אני נוסע, מה אני שווה היום.”
הדס קלטה שהוא לא מרוצה, ניסתה שוב ושוב לרצות אותו, אבל הרגישה שהוא מתרחק. גם אילה ראתה: “אתה עוד תפסיד את כולנו בגלל חלום ישן,” אמרה לו כשתפסה אותו מסתכל על הפייסבוק של דלית. “עזבי אותי,” הוא התפרץ, אבל איה הביטה עליו בעיניים כהות וברורות: “אתה טיפש, הדס באמת אוהבת אותך, ואתה סתם מתעסק בשטויות.”
עם כל הערה יוסי רק התקשה יותר להישאר. לא יכל להתאפק וכתב לדלית. היא סיפרה שהחיים התרסקו. הבעל זרק אותה מהבית, לא סיימה תואר, אין לה עבודה והיא משלמת שכירות על דירה קטנה בגבעתיים.
יוסי כבר היה על הקצה הדס בדיוק נסעה לשבוע לקיבוץ לטפל בסבתא שלה החולה. הוא ניצל את השבוע הזה והתקשר לדלית. כשנפגשו, יוסי היה בהלם. ריח הזיעה שלה דקר כמו מחט, הבגדים שלה זולים, איפור קלאסי מידי, היא ישבה במנוחה ושתתה בירה זולה. פתאום כל הדימוי של “החסרה לה”כ הזה נעלם, ומה שנשאר זו דלית שבורה ועייפה, שביקשה ממנו כסף. הוא שילם עליהם חשבון גדול במסעדה ברוטשילד, ופשוט ברח.
חזר הביתה עם הלב דופק. “איזה אידיוט אני, אילה צדקה. על מה בכלל הרסתי את החיים שלי?”
נפל לו האסימון שהוא מעולם לא קרא להדס בשם חיבה. למה? כי היא כבר חלק ממנו, הרבה יותר מכל אחד אחר. הוא ישב באוטו, הדליק מזגן, לחץ על הגז וטס עד הקיבוץ.
כשהדס ראתה אותו פורץ לחצר, היא כמעט התעלפה. “משוגע אחד!”
“לא יכולתי להחזיק עוד שבוע בלעדייך. הדס, אהובה שלי,” הוא לחש לה, והיא חייכה, והדמעות השקטות דגדגו בגרון, אבל הפעם זה היה אושר שלא יודעים להסביר, שממלא את כל הלב.
