אתמול בעלי חזר מהעבודה ונראה לי קצת מוזר.
שאלתי אותו לגבי החתונה, והוא מיד הסתכל לרצפה. הוא אמר שהוא הולך לבד לחתונה…
ומה איתי? הייתי ממש מופתע.
ובעלי אמר לי: מתוקה, קיבלתי משכורת נמוכה בינואר. אז כנראה שאסע לבד לחתונה. את תשארי עם הילדה. לא יקרה שום דבר רע. אני נוסע לשלושה ימים, צריך לשהות במלון ולאכול משהו. כמובן, צריך גם לקנות מתנה לחתן ולכלה.
אנחנו משפחה צעירה, חיים בדירת חדר בבת ים שסבתא שלו נתנה לנו. אני הייתי בחופשת לידה. הבת שלי כמעט בת שנתיים. לא מיהרתי לחזור לעבודה כי לא היה לי עם מי להשאיר אותה. ההורים שלו נתנו לנו את הדירה, כמו שנאמר תודה רבה.
אמא שלי דואגת לעצמה, עובדת קצת מהצד. היא אמרה שלא אם אצטרך טיפול בילדה כי אני חוזרת לעבוד, היא תבוא לעזור אבל בשביל שמלה חדשה או לצבוע את השיער, בכלל לא. במקרים כאלה היא לא תשמור על הנכדה.
אני מכיר היטב את אופי של אמא שלי. דרך אגב, היא טסה לחו”ל כל שנה, ובנוסף, מבלה כל סופי שבוע בספא ובמסאז’.
בבית שלנו אף פעם לא היו מקרים חריגים. כשבעלי נמצא בבית, אני יכול לבחור לעסוק במשהו משלי. אם כי, הוא לא ממש אוהב את זה, ולרוב נותן לי לצאת רק לזמן קצר.
ואז הגיעה ההזמנה לחתונה.
האח הצעיר של בעלי החליט להתחתן. צריך היה לנסוע לשלושה ימים לעיר אחרת ירושלים. אז הלכתי לאמא שלי וביקשתי שתשאר עם הנכדה שלה. בכל זאת, חתונה זה עניין חשוב. בסך הכל שלושה ימים. הבת שלי די רגועה, לא בוכה ולא מתלוננת.
אמא שלי לא הסכימה הרבה זמן, אבל בסוף נאנחה ולקחה שלושה ימי חופשה מהעבודה. ממש שמחתי. סוף סוף, אחרי שנתיים בבית עם הילדה אוכל לנוח קצת באירוע חגיגי…
אבל אז החלומות שלי התנפצו כשבעלי הודיע לי על החלטתו.
בשבילי זה היה מאוד משמעותי. שנתיים אני עם הילדה בבית, כמעט בלי לצאת לשום מקום. אחר כך התברר שאף אחד לא רוצה לשמור עליה. ובעלי נוסע לאירועים של מקום העבודה לעיתים קרובות, וגם נוסע לכנסים מחוץ לעיר.
האמת, אני לא מכיר טוב את אחיו. ראיתי את ארוסתו רק בתמונה.
הייתי ממש מאוכזב. בעלי לא רצה להבין אותי. הוא חשב שהכול בסדר.
טוב, מותק, קודם כל אמא שלך בכלל לא שמחה לשמור על הילדה אצלם בבית. תני לה לנוח קצת, ואת תשארי. למה להעמיס עליה. אם היא לא רוצה שתישאר, אין מה לעשות. את גם לא מכירה את המשפחה שלי באמת. בשביל מה בעצם כל הנסיעה הזאת? תפקידך להישאר עם הילדה ולדאוג לה. אני אסע ואחזור.
אז החלטתי אף אחד לא נוסע. למה שבעלי יחליט מה לעשות אני?
ומי לדעתכם צודק כאן?
לדעתי, גם האם וגם הבעל מתנהגים לא יפה. נכון, סבתא לא חייבת לשמור על הנכדה, אבל היא יכולה לחשוב קצת גם על הבת שלה, לא רק על עצמה.
ובעלי פשוט לא מבין את אשתו. היא השקיעה כל כך הרבה בילדה, והיא זקוקה למנוחה.
הוא צריך להבין אותה אם הוא באמת אוהב אותה…
הבת שנמצאת בסיפור הזה מאוד עצובה. היא תלויה בבעלה. אף אחד לא עוזר לה.
אני הייתי שמח לשמוע גם דעות של אחרים. אני מקווה שהיא תמצא פתרון ותראה לבעלה את העמדה שלה בנושא.
בנות יקרות, אל תשכחו שאנחנו בישראל, מדינה חופשית! מותר להגיד את דעתכן, שום דבר רע לא יקרה. זה לא שבעל ידרוש גירושין אם אשתו תציע משהו. ואם זה כן יקרה אז כנראה שהאהבה לא אמיתית. צריך לכבד אחד את השני ולתת שמחה לאחרים.
