אורי רק הניח ראשו על הכרית, רגליו מתוחות, כשפתאום פרץ דרך החלון הפתוח נביחה עזה של הכלב שלו. בדרך כלל יהושע הוא דווקא שקט, אבל היום כנראה משהו הדליק אותו נובח ומרעיש בלי הפסקה ולא סתם נביחה, אלא עצבנית ממש.
אורי כבר יצא כמה פעמים לחצר, אבל לא ראה שום דבר חשוד או מישהו זר.
אמר לעצמו שאולי כלבים של השכנים עברו פה ליד, ויהושע התעצבן עליהם.
שיהושע כזה, לא סובל שזרים מתקרבים לגבול שהוא שומר עליו. לכן גם לא מפתיע שכשהוא יצא החוצה אף אחד כבר לא היה שם.
הנביחות של יהושע כל כך עוצמתיות שאפילו בן אדם היה בורח. כנראה כלבי השכנים היו איתו קרובים, ושומעים אותו כבר מחפשים לאן לברוח.
מה שהם לא יודעים זה שהדוב השעיר כך קרא לו אורי בחיבה בעצם כלוא בימים בתוך הכלוב. אורי תמיד מקפיד לשים אותו בכלוב יום-יום, ליתר ביטחון.
אבל כשהשמש שוקעת, הוא משחרר אותו. ואז מי שמסתבך, בעיה שלו.
פעם אחת ניסו שלושה גנבים מהכפר השכן לחדור לחצר שלו.
בסוף אחד מהם איבד את המכנסיים שנתפסו בקצה השער, השני השאיר נעל מתחת לגדר, והשלישי טיפס על העץ הכי גבוה.
השוטר נאלץ לקרוא למכבי אש כדי להוריד אותו. יהושע נתן להם שיעור הם לא ישכחו אותו לעולם.
וגם חשוב הכלב אף פעם לא נובח בלי סיבה. היום הוא פשוט משתגע.
יהושע! מספיק כבר! צעק אורי כשהוא התרומם מהמיטה והלך לחלון.
הכלב נרגע אבל מיד שוב התפרץ בנביחות.
אורי יצא לחצר לבדוק למה הכלב האדיר שלו, כלב רועים ישראלי, ככה מתרגש.
כצפוי אף אחד זר לא היה. יהושע מיד נרגע כשראה את אורי.
נו, מה אתה עושה פה את קולות השירה? חייך אורי וניגש לכלוב.
יהושע התחיל לכשכש בזנב ומביט באורי במבט מתנצל.
הוא ידע שהוא מנע מהאורי לנוח, אבל הוא לא סתם נובח. עכשיו יהושע זרק מבט קצר אל השער והתפרץ שוב בנביחה.
אורי פנה במהירות וראה משהו אפור ונמוך ברח כמו ברק.
רץ לשער, יצא לרחוב, וראה…
ראה חתול רגיל.
והמבט של החתול חצוף, יהיר, בטוח בעצמו.
מה אתה עושה פה? צחק אורי. אני אומר לך כאדם לחתול כדאי שלא תסתובב פה, כי יהושע? הוא ממש לא אוהב חתולים. אם יתפוס אותך…
החתול נראה כאילו חייך, וגם אורי הרגיש שהוא מתגרה בו.
יתפוס אותי? קרא החתול בעיניו הוא אפילו לא מספיק לצאת מהכלוב, כבר אהיה מעבר לגדר. תפסיק להאכיל את השמן שלך.
היה משהו מעט מעליב בזה, איך החתול השכונתי בשקט העליב את הכלב שלו.
יאללה, תתפנה! נופף אורי בידו, חזר ונעל את השער.
הקשיב החתול? לא, ממש לא. להיפך התחיל להגיע לחצר מדי יום.
הולך בחצר, מתיישב ליד הכלוב, מנפנף כאילו הוא הבוס ויהושע רק נובח עליו.
אורי ניסה לגרש אותו, אבל ברגע שהוא חזר לבית החתול היה שוב בחצר.
אורי לא הצליח לעשות כלום.
החתול הרגיש מלך.
פעם אפילו הצליח לגנוב נתח בשר מקערת הכלב, שהייתה בתוך הכלוב. יהושע קורס מהנביחות והחתול מנצל את ההזדמנות.
ואחר כך אוכל מול עיניו של יהושע, מול עיניו של אורי.
אורי רתח בתוכו.
אהה תראה מה זה מלמל אורי. אנחנו עוד נראה אותך, לא תעשה הכלבים צחוק.
אז החליט לא יסגור את יהושע כל היום בכלוב. כלומר ישאיר את הכלוב פתוח, שיהושע יוכל לדחוף בכפו ולצאת לכל חצר במידת הצורך.
שיעשה סדר בחצר חשב אורי.
החתול כבר עייף אותו, וגם את יהושע.
אבל דווקא ביום שבו אורי ויהושע חיכו לחתול, הוא לא בא.
אולי חש משהו, אולי קרה לו משהו. לא ברור. אפילו אורי קצת התבאס הרי תכנן תוכנית אבל החתול לא הגיע. יום אחד, יומיים, ואין חתול.
יהושע מביט מופתע באורי, ואורי מושך בכתפיו.
אולי טוב שהוא לא חוזר? שקט פה, אמר בחיוך.
אבל באמת אורי קצת התחיל להתגעגע לחתול המעצבני. זה נשמע מוזר אבל כך קרה.
וגם יהושע התרגל לנביחות ולהתעצבנות.
עכשיו הכל משעמם.
אחרי עוד כמה ימים יהושע התחיל לבקש מאורי לבדוק אם החתול באזור.
איך מבקש? במבט. מתקרב, מסתכל, ואורי מבין אותו.
אתה חושב שקרה משהו לחתול שלנו? אמר אורי. עם כזה אופי, קל להסתבך. טוב, נלך ונראה אם הוא סביב.
אורי פתח את השער, יצא לרחוב, עמד ליד הרכב שלו והסתכל סביב.
יהושע יצא אחריו, מסתובב בראשו השעיר והגדול, ומרחרח את האוויר, מנסה למצוא ריח, ריח שהוא כל כך לא אוהב של החתול החצוף.
אבל זה קשה ריח זבל מהחצר של השכנים חזק מכולם.
אורי הלך ברחוב, חזר לשער ורצה להחזיר את יהושע לחצר.
אבל הרי לא יתכן שיעמדו פה כל היום ויחכו לחתול שהציק להם שבועות.
ואז, בדיוק כשהחזיק בידו את השער, שמע צרחת חתול בחוץ ונביחות עזות.
תוך דקה, רץ לחצר חתול אפור אותו חתול! רץ על רגל אחת, פצוע. רץ אחריו כלב לא סתם כלב, אלא דוברמן מהעיר.
אורי הכיר את הדוברמן, מהשכנים שבאים מהעיר כל קיץ וגם חורף. החתול כנראה רצה להכאיב לדוברמן העירוני כמו ליהושע, אבל משהו השתבש.
הדוברמן נראה שהוא נשך אותו על פרוותו ראה כתמי דם.
בזמן שאורי הסתכל על החתול, שכח מהיהושע.
יהושע, בלי לשאול רשות, רץ קדימה.
יהושע! מה אתה עושה?! קרא אורי בפחד החתול בכל זאת חטף מהדוברמן, עכשיו גם יהושע יוסיף.
יהושע, עצור!
אבל יהושע לא שמע רץ קדימה לעבר החתול.
החתול קלט, עצר במרכז הרחוב.
הוא הבין שכל החיים שלו תלויים עכשיו ממש על חוט על שערה.
ומה קרה?
יהושע עצר ליד החתול ההמום, הריח אותו, ואז
עם נביחה עזה או שאגה אדירה, קפץ לעבר הדוברמן ורדף אחריו עד סוף הרחוב. לדוברמן היה מזל הסתובב במהירות וברח.
בלי יהושע, אף כלב לא יכול להתמודד.
החתול ניצל את ההזדמנות ונעלם. אורי עקב אחרי יהושע, לא שם לב שהחתול ברח. בערב, כשיצא להאכיל את יהושע כמעט נפל לו הקערה מהיד.
החתול פה, חי, בריא, עם עיניים מלאות הכרת תודה. הוא הניח את הראש על רגלו של יהושע, ומלמל לעצמו. יהושע הסתכל על אורי, ואורי התפוצץ מצחוק.
סליחה, בעלים, הצלחתי להציל אותו עכשיו אני דואג לו לתמיד, היה כתוב במבטו של יהושע.
וזה היה רציני.
יהושע החליט להיות שומר אישי של החתול.
הוא אפילו נתן לו לאכול מהקערה שלו נדיבות לא רגילה לכלב הרועים הגדול והקשוח. החתול האפור הצליח להפשיר את הלב של יהושע. מאויבים הפכו לחברים.
וזה לא סוף הסיפור.
אורי לקח את החתול לעיר, לווטרינר, לראות את הפצע ברגל. הפצע היה קשה היה צריך לתפור. אחרי טיפול כזה החתול נשאר אצל אורי.
אורי טיפל בו, יהושע לא עזב אותו לרגע, והם, שפעם רצו להבריח אותו, עכשיו שמרו עליו. כך זה בחיים.
כעבור זמן הופיעה בפתח שער החצר אשה יפה, צעירה.
יהושע רצה לנבוח, אבל הבין שהיא תיבהל, ונבח בעדינות. אורי שמע, יצא ו…
ש-ש-שלום בירך אותה. את רוצה משהו?
האישה שאלה אם אורי ראה במקרה חתול אפור בשכונה.
אולי הוא נכנס אליך? החתול שלי ממש חצוף. ניסיתי לסגור אותו בבית, אבל שלי שמו עמית תמיד בורח וחוזר רק בלילה. בעיר הוא היה כל הזמן בדירה, עכשיו באתי לאמא שלי, אחרי אירוע מוחי, והחתול משתולל. רוצה להשתולל. בדרך כלל חוזר, אני שוטפת ומאכילה אותו, אבל עכשיו לא חזר, ארבעה ימים אני לא יודעת מה קרה.
אני חושב שאני יודע איפה נמצא עמית שלך, חייך אורי. בואי תיכנסי לחצר. יהושע לא יפגע בך. בואי.
אל הכלב שלך? למה?
תראי בעצמך.
היא היססה, אבל לאורי היה מבט חם. בסוף הסכימה. כשהתקרבה ליהושע וראתה מי נמצא לידו, נדהמה.
עמית! מה קרה לך?! נבהלה לראות את החתול עם רגל וגם ירך חבושים. היא הסתכלה על אורי, הכלב שלך נשך אותו?
לא, מה פתאום התבלבל אורי. אנחנו הצילו אותו.
ממי?
אם לא ממהרת, אספר לך הכול. מעניין אותך.
אורי סיפר לה וקוראים לה אלומה והיא צחקה הרבה.
לא יאומן עמית שלי הציק לכם והצלתם אותו.
נו, אנחנו ואיושע לב טוב, אמר אורי. ועכשיו החתול שלך מתאושש. גם פיזית וגם נפשית. הפך למתוק. בכלל לא מעצבן אותנו.
הוא כזה תמיד כנראה האוויר של הכפר עשה לו טוב. אולי זעפתי עליו אני עסוקה עם אימא, מלמדת אותה ללכת מחדש. זה לא פשוט.
תבואי לבקר עם החתול, אמר אורי בחיוך. נשמח.
אחשוב על זה, חייכה אלומה.
ואחרי חצי שנה כל המושב חגג. חתונה של אורי ואלומה. ועמית ויהושע היו גם יחד. ואפילו הדוברמן העירוני שבא, ורצה לתקוף, אבל כשראה את יהושע שוב, שינה את דעתו.
זו הייתה ההרפתקה שלנו.
