סבתא שלי היתה אישה קשה, לעיתים ממש קשה מאוד.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילד קטן, אני לא זוכר בכלל את אבא שלי. עברנו לגור אצל סבתא שלי כשהייתי בן חמש, והיא הייתה זו שטיפלה בי רוב ילדותי.
כסבתא, היא הייתה קשוחה במיוחד. הדרישות היו להיות ממושמע ולעבוד קשה. אני לא זוכר הרבה דברים טובים ממנה.
כשאנשים אחרים מתגעגעים לילדותם, אני אפילו לא רוצה להזכר בה. אין לי מה להתגעגע אליו. אמא שלי לא עזרה לי בכלל. לא היה לי לאן לברוח: שנות התשעים. כל מה שיכולתי לעשות זה לחלום על כסף ועל עבודה. הייתי צריך להסתפק במה שיש. סבתא שלי ניסתה לשלוט בי ובאמא שלי, ולטפל בנו בדיוק כמו שהיא רצתה.
כך חיינו. בחוץ, כמובן, עשינו כאילו הכל בסדר.
כשהייתי בכיתה ה’, המצב של אמא שלי השתפר. גבר הציע לה לעבור לגור איתו, ואחרי שנה גם אני עברתי אליהם. אבא החורג שלי לא ממש חיבב אותי, אבל גם לא התייחס אלי רע. אחרי שנים של ויכוחים עם סבתא, החיים עם האבא החורג היו כמו גן עדן.
סבתא שלי מאוד לא אהבה את המצב, ואמא שלי פשוט ניצלה את ההזדמנות להתרחק מהעריצה הזו. מאז, הקשר ביניהן ניתק לגמרי.
אני מתקשר לסבתא שלי מדי פעם.
פעם בחודש בערך, אבל אני צריך להיערך לזה זמן רב מראש. השיחות קצרות, על דברים שטחיים בלבד. כדי להימנע מנפילה אל שליליות, אני מסכם רק דברים טובים, כמה משפטים בסיסיים. פעם בחצי שנה, ביום ההולדת ובחג, אני מביא לה פרחים ועוגה. חצי שעה, לא יותר. זהו, כך אנחנו מתקשרים.
היום החיים שלי טובים יש לי אישה שאני אוהב, ילד קטן ומשפחה קרובה. לאחרונה החלטנו לקנות דירה במשכנתא בעיר אחרת. בשנה שעברה סבתא שלי חגגה יום הולדת 80.
בעבר היא הייתה פעילה, אפילו ניהלה את משק הבית בעצמה, אבל לאחרונה הכל הולך פחות טוב.
סבתא הסתגרה, כבר לא מסוגלת אפילו לצאת מהבית, קל וחומר לבשל. רוב הזמן היא שוכבת, למרות שעדיין יכולה להתנועע ברחוב הבית. לאחרונה חלתה השכנים עזרו לה בכל. המצב הוא שהיא צריכה טיפול צמוד.
יש לסבתא הרבה קרובי משפחה רחוקים, שפתאום מתקשרים אלי כל הזמן ומטיפים לי מוסר! הם לא יכולים לפנות לאמא שלי היא ובעלה חיים בחו”ל. לכן הם משוכנעים שאני מחויב לדאוג לה.
אבל אני יודע שזה הולך להיות סיוט עבורי. כן, היא זו שגידלה אותי, טיפלה בי, לימדה אותי, ובמובן מסוים הגיע תורי להחזיר לה. אבל אני פשוט לא רוצה לעשות את זה! היא לא אהבה אותי אף פעם בילדותי. הצלחתי לשחרר את הכעס על ההתנהגות שלה כלפיי, אבל אין לי יכולת לסלוח לה! ועדיין, כמובן, יש לי תחושת אשמה. ברור לי שאני צריך לעזור לה עכשיו.
פתרון טוב היה למצוא מטפלת, אבל אין לי מספיק כסף לכך. יש לי ילד קטן ומשכנתא, הבן שלי חולה הרבה.
מה אני אמור לעשות?
האם הנכד חייב לטפל בסבתא הזקנה, או שיש לו זכות לפנות גב במיוחד כשאין לי שום עניין בירושה? אני לא רוצה לא את סבתא הזו, ולא את הירושה שלה.
