שיר, בת שהושארה על ידי אביה בבית ילדים כשהייתה רק בת שמונה, החליטה בסופו של דבר להתעמת איתו וללמד אותו לקח. אמא שלה נפטרה מוקדם, ואביה התחתן שנית והקים משפחה חדשה עם ענת, אשתו השנייה, ושני ילדיה. מהרגע שענת נכנסה לחייהם, החיים של שיר הפכו קשים ומרירים. אמא החורגת שלה גירשה אותה מיד מהבית בטענה שלילדיה יש צורך במרחב, וכך שיר מצאה את עצמה בבית ילדים.
במהלך ילדותה, שיר נאלצה להתמודד עם התעללות חוזרת מצד אחים חורגים בבית, וגם מצד הילדים האחרים בבית הילדים שהתנהגו כלפיה באכזריות. ביום הולדתה השמיני, אביה הבטיח לה שיחזיר אותה לבית ויקנה לה בובה שהיא כל כך חלמה עליה, אך לא קיים את ההבטחה והותיר אותה לבד בבית הילדים. אף על פי כן, שיר לא איבדה תקווה שאביה יחזור, אך הוא לא שב.
כעבור שנים, שיר החליטה לקחת את העניינים לידיים ופגשה את אביה וענת בארוחת צהריים כדי להתעמת איתו. היא ביקשה הסבר למעשיו ולבובה שהבטיח לה. למרות תחושת האשמה של אביה, ענת ניסתה לטשטש את העניין. שיר עמדה על שלה, דרשה לדעת את האמת והתעקשה שיבין את הפגיעה שגרם לה.
ענת ניסתה להרגיע אותה, אך המפגש הפך לריב סוער. שיר הוציאה החוצה את התסכול והכאב, חשפה את חלקה של אמא שלה החורגת בהרחקתה מהבית והאשימה אותה בכל הצרות שעברה. היא לא נרתעה, והביאה לידי ביטוי את המרירות שהתבשלה בה שנים רבות. אביה התחרט על החלטותיו, הבין עד כמה פגע בבתו והצטער על הנזק שגרם לה.
העימות עם ענת לא הביא לסליחה המיוחלת. להפך, שיר הבינה שאביה לא יוכל להיות אב אמיתי עבורה. מאוכזבת, החליטה לנתק את הקשר איתו, תוך שהיא מקבלת שאביה לא יהיה לעולם דמות קרובה בחייה. שיר עזבה את המפגש כשהיא מרגישה שילוב של עצב והקלה, ידעה שעליה להמשיך הלאה ולמצוא את הדרך שלה בעצמה. הכאב והזנחת אביה לא יגדירו עוד את העתיד שלה.
