פאר ההופעה של מרגלית פרנקל
מאיה! זה בכלל לא חריימה! זה תבשיל בלתי מזוהה שחשבת להמציא? מותק, את עורכת דין מהוללת, לכי לפתור בעיות משפטיות ותפסיקי לפגוע בבישול. השאירי את המטבח למי שמסוגלת להרכיב חביתה בלי פתקים!
מרגו, אני לא בשלנית! מאיה כמעט דומעת מתסכול.
למה לעזאזל אפילו פסטה שגרה אצלה בפח? אף פעם לא היה לה סיכוי עם סירים, והניסיון להעיז עם משהו רציני היה נשמע לה מגוחך. כל אחת במשפחת פרנקל כבר חולקה לפי המסלולים הרגילים.
ורדית המארגנת, מאיה המצטיינת, ושיריה הפראית שבחבורה, אשת השטח שמצליחה לגרום גם למכונת כביסה להסתובב נגד כיוון השעון, אם צריך. אז לרוב ורדית היא הבשלנית המוסמכת, מאיה ושיריה ידיים עובדות סדר, קניות, והפעלות לילדים, תחום ההתמחות של שיריה. רק לה היה הכוח להשתלט על כנופיית הילדים ולדאוג שהבית של ורדית, בו בדרך כלל מתכנסים כולם, והגינה יישארו אחרי כל אסיפה משפחתית יחסית שלמים וללא פניות למועצה המקומית בפיצויים.
במשפחת פרנקל כולם אהבו ילדים, קלעו אותם לפינוקים, אבל ניהלו חינוך פרימיום-דיבור חזק, אך תכלס לא תמיד הגיעה תוצאה. כל שבעת הנכדים של מרגלית פרנקל, שחיבבה אותם בדיוק כמו שצריכים, כולם ירשו את הגנים הפרועים של שיריה. נכון, היא כבר עם שני ילדים, אבל היא עוד לא נרגעה יושבת על המדרגות, משחקת עם שזיפים שמהם מרגלית מתכננת לבשל קומפוט, מהרהרת רצון להשתתף בטירוף שמתגלגל בחצר.
רק מבט של ורדית היה עוצר בעדה. ורדית, תוך שהיא מבתרת עגבניות לסלט, ממלמלת בלי בושה:
שיריה, די להיות שובבת! מתי תתבגרי? מאיה פה העורכת דין המכובדת, אני מתפקדת סביר, ואת רוכבת על האופנוע ומחלקת לכולם חוויות על כמה החיים יפים. מה? ילדים מסתכלים עליך… היום זה מצחיק, עוד שנתיים יהפכו ראש מרוב פאדיחה?
די להגזים! מאיה מביטה על הסיר שעמלה עליו כל הבוקר ומניחה את המכסה בידיים רועדות, יש להם על מה להתגאות. יש עוד מישהי שמסוגלת לפרק ולהרכיב אופנוע בעיניים עצומות? את? אני? אני לא מצליחה אפילו לעשות מרק… אסור להתגאות בי?
ודאי שכן, את לא בשלנית, אבל פותרת תיקים בבית משפט.
והנה שכל אחת תעשה את מה שהיא טובה בו!
הלוואי שכולם היו כאלה מפוקסים… מרגלית! קולה של ורדית נקטע כשמרגלית מתייצבת על המרפסת והילדים עוצרים לשנייה ומביטים בסבתא שלהם עוצרת נשימה מהתחפושת עד נעלי העקב.
יואו! התאומים של שיריה נדהמים בקול אחד כל כך מדוייק, שמרגלית כמעט נבהלת מהמקהלה.
הישגנו אפקט דרמתי מוצלח!
היא מסתובבת לאט, מספקת תצפית כוללת על שמלתה החדשה ונעלי העקב הגבוהות שלובשת לאירועים מיוחדים, בדיוק כמו היום.
בנות, מה אתן אומרות? מקובל להופיע כך לדייט בגילאי פלוס-מינוס חמישים עם מי שלא פגשתי מאז הגימנסיה?
מרגו, את כמו שמפניה! הוא עומד ליפול מתעלפות!
בלי התעלפויות, בבקשה, מחייכת מרגלית בעדינות ומפגינה הליכת מסלול אופנה עדינה. מי צריך להתעסק עם גבר כי הוא יצא מהכרתו? רק להבין למה הוא זכר אותי אחרי ארבעה עשורים… מה בדיוק הוא רוצה ממני?
סבתא, אולי הוא פשוט מחפש שותפה לנשנש חומוס ומיני סלטים? מקפצת נועה, הבכורה של ורדית, תופסת חצי שזיף ותוקעת אותו בפה, מה?
הילדים נקרעים מצחוק, החתולים בורחים בבהלה, והציוואווה של ורדית נעלמת מתחת לכורסה ביבבה.
נועה, את ממש דור של סבתא מתקדמת, מגחכת ורדית וקמה להביא סמרטוט. מאיה מרגיעה את הכלבה.
מרגו, אז מה באמת היה ביניכם? הילדים מתאיידים לחצר האחורית, מבינים שזה הרגע לסגת.
או, מאיה! היה לנו רומן! מרגלית נאנחת בעדינות כזו שנועה כמעט נופלת מהגרם מדרגות.
נועה, עוד מוקדם לך! מתערבת ורדית.
מתי זה כבר לא יהיה מוקדם? שואלת נועה, באיזה גיל זה מתחיל הסיפור הזה?
הייתי בת שש עשרה! וזה היה תמים כמו סכום בביט. אבל תרגישי בטוחה את לא בטוחה פוזלת לשום גבר. לא כמוני. בכל זאת, לדעת לזהות רמאים, זו כבר חובה לחיים, לא?
מרגו, נו, הגיע הזמן לחשוף את הכל, צוחקת שיריה, נועה אין מצב שזזה עכשיו לכיוון חדר אחר.
העיניים של נועה צפות בעלילה, וזה לא פלא כל מי שמכיר את משפחת פרנקל יודע שמרגלית בכלל לא קשורה משפחתית לבנות היא הגיעה אליהן רגע אחרי שהאם שלהם הלכה לעולמה. אבא היה אבוד, מתמרמר מהעולם, לא מצליח לזוז אחרי הפטירה.
ורדית, אז בת שמונה בלבד, החלה לגלות אחריות, לא מעזה לשאול את אבא דבר, משום שבתגובה תמיד קיבלה הלוואי ואמא הייתה פה, היא יודעת מה צריך…. זה הפחיד אותה עד כדי דמעות. עזרה מסבתא הייתה מוגבלת היא לא הצליחה לעמוד עם הקצב של שלושתן ונסעה הביתה אחרי כמה שבועות, משאירה את הבנות.
ואז הגיעה מרגלית. הכל בזכות הצינון של שיריה והרוח הישראלית דופקת בדלת כשעדיין עם שקיות מקופיקס, שואלת בשפת קיבוץ, פרנקל? ושירות הלקוחות של השכנות עושה את העבודה. הבחנה קלינית, הזעקת אמבולנס, נזיפת מה-לב-בקול לאב המתאבל, ותוך שניה המשפחה מתחדשת כי פתאום יש מישהי שמחזיקה את הספינה, מפסיקה את סערות אובדן ואוספת את הבנות לחיבוק-ריאלי.
לאט לאט, מרגלית נהייתה להם דמות אם, גם אם תמיד הקפידה להדגיש: אמא זה רק אחת, לי תקראו מרגו.
הבנות התאקלמו אחרת ורדית פרחה, מאיה הזעיפה פנים, שיריה, בת השנתיים, חיפשה גבולות, מאיה התנכרה עד ההתפוצצות הרגשית ההכרחית, כשורדית צווחה: די! גם אני מתגעגעת לאמא, גם אני רוצה, אבל אין! ומרגלית פה, תבחרי או מתבגרים או נשארות תקועות!
מרגלית, שמוצאת שלוש בנות מתייפחות, חיבקה את כולן, ליטפה ועטפה אותן בתפילה לא פשוטה: לא אהיה לכן אמא, אבל אהיה החברה הכי טובה שלכן. אף אחד לא ייגע בכן!
עם גישה כזאת, לא היו לה בתים מסודרים, אבל היו לבנות חיים, משפחה חדשה ומה שהיה צריך.
כעבור שנה נפטר גם האב, ובריצה בסנדלים מרגלית זינקה לאסוף את השתיים מבית הספר, מתנשפת אל המנהלת אני לוקחת! ואז הדביקה את הבנות על הספה לא תישארו לבד בחיים! יש לכן אותי!
מרגלית עזבה את הקופה הציבורית לטובת שתי מרפאות פרטיות, ומעט הכסף הספיק ויותר חשוב, היה עכשיו זמן להשכיל את הדרורים שלי.
מאיה רצתה להיות שחקנית מרגלית דאגה להקים אודישנים, שלחה אותה עד הבימה, ועודדה עד שמאיה הבינה שזה לא זה. שיריה רצתה להיות רוכבת קצה קנתה לה מערכת מגינים, מכרה את הדירה בירושלים כדי לקנות לה אופנוע ומצאה לה קורס אצל פעלולן. חיים של ילדה שווים יותר מירושה! הסבירה לחברות.
ורדית סלע איתן. מרגלית, רק לעיתים צובטת לה בלחיים, את איתי, קטנה. תנשמי חופשית.
עברו שנים. כל אחת עם מקצוע, משפחה, ילדים משלה, והחיים סידרו את כולן. מרגלית ידעה בלב שלם מילאה שליחות.
עד שהשלווה פוצצה עם טלפון לא צפוי. קול ישן מהעבר, שמזכיר את שמה הישן, גורם לה להפיל את כוס התה, מתקשה להתרומם מהכורסה מזעיקה את ורדית לעזרה.
תוך חצי שעה כל הבנות בבית מרגו, מה יש?!
נראה שיצאתי מדעתי, גונחת מרגלית כששיריה מתנפלת את מסתכלת על עצמך? תראי איך את מתפקדת! כל המשפחה שלך פה! אגב, שימי לב, את מתכוננת להזמנה לדייט?
המטבח רותח ברעיונות. הנכדה בורחת קפיצה להכין תה, זה בטח ייקח זמן, מתמטיקה תחכה. ההתרגשות גוברת.
בשבת, כשהמשפחה מתכנסת, הסיפורים נפתחים: הוא היה האהבה הראשונה שלי! שיער, גובה קול ששומעים עד העבודה סוציאלית.
סבתא, היית מאוהבת?
עד השגעון… ושברון הלב הגיע מהר, היא נאנחת.
למה? בשביל מה כל הכאב?
כי אהבה לא יסוד שקוף, וכשלוקחים אותה כמובן בעיות מגיעות. הייתי ביישנית, לא סיפרתי כלום. הוא רצה להיות קצין בים, אני רופאה… לא התאים. אבל יום אחד שלח מכתב, ואז העזתי להודות שאני אוהבת אותו
המשפחה מתעלמת מהבצל שמתחיל לדמוע, כולם עוצרים נשימה.
ואז שלחתי מכתב נוסף. וסירבתי.
זו כבר דרמה סטייל היהודים באים.
למה???
לא יכולתי להציע לו חוץ מאהבה. גבר חייב המשכיות ילדים. לא יכולתי לספק לו את זה. לאהבה צריך לוותר לעיתים כשאתה באמת דואג לצד השני.
נכדה מתכרבלת סביבה, די, סבתא, אל תבכי! להופעה את חייבת להיות מהממת! ואיפור לא ישרוד עוד דמעות!
צודקת! מתנערת מרגלית, מתכווננת לדלת, פעם ביובל יש הזדמנות לאירוע מלא פאסון!
כמה שעות אחר כך מתקבץ כל המשפחה במרפסת. ומתפתח רגע שיא.
גבר נמוך, עם כובע בייסבול הייטקי עולה בשביל: ערב טוב, אפשר לפגוש את מרגלית פרנקל?
ורדית קוראת לסבתא רק כדי להיתקע דום, רואה את מרגלית ממול עם עיניים מודגשות במרקר, שפתון בוהק ועיצוב שיער שנראה כמו תערובת פריזאית. הגבר מזיע, מוריד כובע מציג קרחת מבהיקה, שכולם פורצים בצחוק קיצוני ששומעים במושב הסמוך.
מרגלית קולטת את מבט הנכדות ונעלמת לשירותים בנחישות של מי שעמדה חצי שעה בתור בביטוח לאומי.
אחרי שהתפנה האיפור והפערים נסגרו, כולם התיישבו לערב סיפורים שהסתיים בהחלטה אחת צריך לתת למי שמסוגל לצחוק עם המשפחה, מקום בלב.
ורדית מניחה לשנייה יד על כתפה של מרגלית ולוחשת, אל תפחדי, אנחנו איתך. הלאה, להרפתקה הבאה!.
