אני אב לשני ילדים, שלכל אחד מהם אב שונה. בתי הראשונה היא בת. שמה ציפורה, בת 16 היום. אביה משלם מזונות ונמצא איתה בקשר קבוע. למרות שבעלי הראשון כבר נשוי מחדש ויש לו עוד שני ילדים מהנישואים השניים, הוא לא שוכח את בתנו המשותפת.
הבן שלי, לעומת זאת, פחות בר מזל. לפני שנתיים, בעלי השני חלה קשה ובתוך שלושה ימים הלך לעולמו בבית החולים. עבר זמן, ועדיין קשה לי להאמין שהוא איננו. לעיתים אני מדמיין שהוא ייכנס בדלת, יחייך אליי ויאחל לי יום טוב. ואז אני בוכה כל היום.
בכל התקופה הזאת הייתי מאוד קרוב לאמו של בעלי המנוח, לאה. היה לה קשה לא פחות ממני בסופו של דבר, הוא היה בנה היחיד. נשארנו יחד, תומכים זה בזה, חווים יחד את התקופה הנוראית הזאת. התקשרנו אחד לשני ונהגנו להיפגש הרבה. דיברנו בלי הרף על בעלי ז”ל.
בתקופה מסוימת אפילו שיחקנו עם הרעיון לעבור לגור יחד, אבל אז לאה שינתה את דעתה. כך עברו כבר שבע שנים. היחסים שלי עם לאה היו תמיד מצוינים אפשר לומר שהיינו ממש חברותא.
אני זוכר שכשהייתי בהריון, לאה העלתה את רעיון בדיקת האבהות, ולא הבנתי למה. הסתבר שהיא צפתה בתוכנית טלוויזיה שבה גבר גידל במשך שנים ילד שאינו שלו, ורק אחר כך גילה את האמת. אמרתי לה מיד שזה שטויות.
“אם גבר מפקפק באבהותו, הוא לעולם לא יהיה אב רציני אלא רק אב ליום ראשון!” אמרתי.
לאה הודתה שהיא בטוחה שזו הריונות עם הבן שלה, ושבעתיד תבקש בדיקת אבהות. אך בסופו של דבר, היא שתקה.
בקיץ האחרון, לאה חלתה קשה מאוד, ומצבה הידרדר. החלטתי שהיא חייבת לעבור לגור קרוב אליי. פניתי למשרד נדל”ן וחיפשתי עבורה דירה בתל אביב.
בזמן שלאה אושפזה, סוכן הנדל”ן ביקש את תעודת הפטירה של בעלה. לאה לא הייתה מסוגלת למצוא אותה, אז הלכתי לדירה שלה ובדקתי בתיקי המסמכים.
תוך כדי חיפוש מצאתי מסמך אחר, מעניין במיוחד בדיקת אבהות. הסתבר שכשהבן שלי היה בן חודשיים, לאה ערכה בדיקה שאישרה את האבהות.
הרגשתי נבגד. במשך כל השנים הללו, לאה לא האמינה בי! פניתי אליה וסיפרתי לה מה שגיליתי. עכשיו היא מתנצלת ואומרת שזו היתה שטות שלה. אבל אני לא מצליח להירגע. כאילו בגדה בי בשתיקה שלה כל השנים.
אני מרגיש שאין לי רצון להושיט לה עזרה יותר, אך באותה נשימה יודע שאין לה אף אחד שידאג לה.
אני לא רוצה למנוע מהבן שלי את הקשר עם סבתא שלו, ולכן אמשיך לדאוג לה. אבל אני יודע שאותה חום ואמון בינינו לא יחזרו… למדתי שציפייה לאמון בין בני אדם היא לפעמים לא יותר מאשליה, אבל עזרה למשפחה היא ערך שאסור לוותר עליו.
