הדבר היחיד שמזכיר לי את אבא שלי זה המריבות, הצעקות, והבלגן בבית. גדלתי בעוני. אמא שלי עבדה עד מאוחר כדי שנוכל לקנות לחם, ואבא רק חיפש סיבות לריב. יום אחד, הלכנו ביחד לשוק לקנות ירקות. המוכר התלוצץ עם אמא, כולנו חייכנו. אבא הסתכל עליה בעיניים קשות, בלי לומר מילה.
כשחזרנו הביתה, הכל התפוצץ. הוא צעק בכזו עוצמה שכל השכנים שמעו. אחר כך הוא אפילו הרים יד על אמא שלי. ואז קרה עוד משהו. חבר לעבודה שלו אמר בצחוק שאני בכלל לא דומה לו, אולי דווקא לאמא, ושלא קיבלתי כלום ממנו. הייתי אז בן 12. באותו שלב, אבא עזב את הבית, וטען שאמא מפנקת אותי יותר מדי.
מאז, כמעט לא נשאר לנו כסף, אפילו לא לאוכל. אבא שלי לא שילם דמי מזונות. אמא לא רצתה להילחם איתו בבית המשפט ונאלצה להסתדר לבד. היא הייתה חייבת למצוא עבודה חדשה. בשעות שביליתי בבית הספר, ניסיתי בכל כוחי להתקבל לאוניברסיטה. בסוף, הצלחתי למצוא עבודה.
עם הזמן, התחתנתי בהצלחה והצלחתי לעזור לאמא שלי סוף סוף. לא מזמן קיבלתי הודעה. זה היה מאבא שלי. הוא כתב שהוא רוצה לחדש את הקשר בינינו. אני באמת לא יודע מה לעשות. יש אנשים שמייעצים לי להיפגש ולדבר איתו. להיות אמיתי, אין לי ממש חשק לזה. אני זוכר היטב את הרגע שהוא עזב אותנו. הוא זר בשבילי, לא קשור אליי. אין לי זיכרונות טובים ממנו. החלטתי בינתיים לא לספר לאמא שלי על ההודעה. אני לא יודע מה לעשות.
