כולם עוזרים, אבל רק את אצלנו מיוחדת
אילנה, תקשיבי, אולי תבואי אליי היום? שאלה נגה בתקווה יוסי נסע, אני משתגעת להיות לבד עם הילדים.
אילנה שפשפה את גשר האף. במוחה התרוצצו תירוצים אחד מגוחך מהשני. להגיד שיש לה עבודה דחופה? נגה לא תאמין, היום שבת. להתלונן על עייפות? מיד יתחילו שאלות, עיצות, מוסר. אילנה נשכה שפתיים ונשפה באיטיות, מתכוננת להשיב.
נגה, לא יתאפשר היום, ניסתה אילנה להשמיע הרבה צער בקולה. תמר קצת חולה, יושבות בבית, לא יוצאות לשום מקום.
שתיקה השתררה מעברו השני של הקו, ואז נשמע אנחה כבדה מצד אחותה.
אויש, איזה באסה, נגה משכה. היה נחמד לשבת קצת יחד, בזמן שהילדים משחקים…
אילנה גלגלה עיניים, שמחה שאחותה לא רואה. הרי “הילדים ישחקו יחד”, בטח. תמר תרוץ אחרי הקטנים בזמן שהמבוגרות יושבות לשתות קפה במטבח.
כן, חבל באמת, הנהנה אילנה. כשנתאושש, נדבר שוב.
נגה נאנחה עוד קצת, איחלה לתמר החלמה מהירה וניתקה. אילנה הניחה את הסלולרי והביטה במסך, תוהה לעצמה. כל השיחה ארבע דקות. לא מילה על איך אילנה עצמה, לא על עבודה, לא על בריאות, לא על מצב הרוח. נגה התקשרה רק כדי לדעת אם יבואו אם אפשר לקבל בייביסיטר בחינם. זה כל העניין.
תמר נעמדה בדלת החדר, מסתכלת במבט חודר.
שוב דודה נגה התקשרה? שאלה תמר.
אילנה הנהנה והניחה את הטלפון על השידה שליד הספה. הבת נכנסה לחדר והתיישבה לידה, מכניסה רגליים מתחתיה. משהו בין רוגז למשיכת כתף היה על פניה.
אמא, אני לא רוצה יותר ללכת אליה, אמרה תמר בנחישות.
אילנה הסתובבה לבתה, מרימה גבה בציפייה להמשך. תמר נשכה שפתיים, התעכבה רגע, ואז הציפה הכול החוצה.
היא תמיד זורקת עליי את הילדים, תמר התעצבנה. עושה אותי אחראית עליהם, רודפת אחריהם, משחקת, מבדרת.
והגדול בן חמש! הוסיפה בפליאה. אני לא בייביסיטר, אמא.
אילנה הביטה על בתה בת ה-9 וחייכה בלב. תמר כבר יודעת לתאר מצבים שלא מתאימים לה, עומדת על שלה ולא פוחדת להגיד מה שהיא חושבת. גאווה מלאה הציפה את אילנה.
אל תדאגי, ליטפה אותה על ראשה. זה לא יקרה שוב.
תמר חייכה בהכרת תודה, ונכנסה לחדר שלה.
אילנה הביטה בתקרה, נותנת למחשבות לזרום כרצונן.
די מוזר יצא ביניהן. נגה צעירה ממנה בארבע שנים ולה כבר ארבעה ילדים. ארבעה! אילנה נדה בראשה. לה רק תמר, וזו עוד לא הגיעה לגמרי לעצמאות. עוד צריך להשקיע בה זמן, כוחות, אהבה. ונגה? ארבעה בבת אחת.
אילנה עיסתה את הרקות ועצמה עיניים. נגה תמיד הייתה בטוחה שכולם סביב אחראים לגדל את ילדיה. ההורים שלהם רחל ופיני ראשונים בתור, אחר כך גם הורי הבעל של נגה, השכנים, חברים, קרובים רחוקים. כל המשפחה עסוקה בדאגה לרווחת הילדים של נגה חוץ מנגה עצמה.
אילנה גיחכה. היא מעולם לא חשבה כך. עזרה מאמא ביקשה רק כשלא הייתה ברירה בזמן מחלה, עומס בעבודה או שבאמת לא יכלה להסתדר לבד. בשאר הזמן ניהלה הכול לבד, קשה ככל שיהיה. והנה, תמר גדלה בסדר גמור ילדה עצמאית, חכמה, עם עמוד שדרה.
ואילו נגה עם השנים נעשתה חסרת גבולות לגמרי.
אילנה ניערה את המחשבות וקמה מהספה. הפעם הצליחה להתחמק מהאחות הישג קטן לשבת. חיכו לה הסידורים הרגילים של שבת שלא דוחים. נכנסה למטבח והתחילה לסדר את המדיח.
…הימים רצו, כמו תמיד, בשגרה שכולה עבודה וסידורי בית. ביום שישי בערב הנייד רוטט ושמה של נגה הופיע על המסך. אילנה נשמה עמוק, וענתה.
אילנה, נו, מה עם תמר? קולה של נגה היה מתקתק-דואג. כבר מרגישה טוב?
כן, הכל בסדר, השעינה את גבה על הקיר. מתרוצצת כאילו לא קרה כלום.
מצוין! נגה התלהבה אז אתם פשוט חייבות לבוא לסופ”ש, ללון אצלנו!
אילנה גלגלה עיניים. שוב שלב המשא ומתן.
כל כך משעמם לי לבד, נגה התלוננה הילדים לא מפסיקים להשתולל, ויוסי בנסיעה.
נגה, לינה לא יסתדר, הנידה ראשה אבל בשבת בבוקר יכולה לקפוץ אליך.
השתררה שתיקה של חוסר שביעות רצון. נגה ציפתה ליותר, אבל אחרי דקה של ריבים התרצתה, והסכימה על ביקור יומי.
…בוקר שבת היה אפרורי וקריר. אילנה התארגנה, שלפה את המעיל ויצאה לבדה. חצי שעה אוטובוס ועוד עשר דקות הליכה עד לבית של נגה.
נגה פתחה את הדלת ומיד הזדקפה בודקת מאחורי אילנה.
איפה תמר? קימטה גבותיה.
תמר עסוקה, ענתה בקור עושה שיעורים, יש לה מבחן חשוב.
נגה עוותה פרצוף של מי שטעמה לימון. חבטה בדלת, מתוסכלת.
האחיינית נהייתה ממש פוחזת, אמרה בצליל מריר לא באה, לא מתקשרת, לא שולחת אפילו הודעה.
אילנה הורידה את המעיל ותלתה אותו על הקולב. במעמקי הבית השתובבו ילדים, משהו נפל ונשמע רעם. היא חיפשה את עיני אחותה, וענתה ישירות.
היא פשוט נמאס לה להיות בייביסיטר אצלך, ענתה בשקט.
נגה הוצתה מיד, כאבוקה יבשושית. פניה האדימו, העיניים הצטמצמו בכעס.
זה נורמלי! הרימה קול לתת לגדולים לעזור עם הקטנים!
לא, זה לא נורמלי, נשארה איתנה בטח לא כשהם לא האחים שלה.
מה זה לא האחים שלה? נגה נופפה בידיים זה בני דודים!
היא רק ילדה בת עשר, נגה, הידקה אגרופיה לא מטפלת.
נגה התקרבה, מבטה חסר כל חמלה. בכי של אחד הילדים בקע מהחדר אך זו לא הסיטה עין.
זה יעזור לה בעתיד! תקעה אצבע תלמד איך מטפלים בילדים!
יש דברים שהיא לא צריכה ללמוד בכוח! הרימה קול אין לה אחים קטנים, ולא צריכה להחליף!
דווקא בגלל זה! צעקה נגה אז שתיקח את שלי, תלמד כבר עכשיו!
אילנה צעדה לאחור בתדהמה. נגה אפילו לא הסתירה את מטרותיה.
את שומעת את עצמך? נעצה מבט את רוצה להשתמש בבת שלי כבייביסיטר חינם!
אז מה? נגה נעמדה, ידיים על המותניים אני לא עומדת בזה לבד!
אז למה ילדת ארבעה ילדים? פתחה הפה בלי לחשוב.
נגה נשארה בלי אוויר. פניה האדימו יותר, גידים בצוואר התנפחו.
לך יש כמעט ילדה בוגרת! התפוצצה שתבוא אחרי בית הספר, לפחות פעמיים בשבוע!
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אילנה הרגישה איך משהו בתוכה משתחרר, כל העלבונות צפים החוצה.
את פשוט חוצפנית, לחשה דוחפת את המחויבות שלך על כל העולם.
אני רק מבקשת עזרה! נגה לא נכנעה.
את דורשת, חטפה את המעיל מהקולב חושבת שכולם חייבים לך.
ומה עם אמא? עוזרת לי! נגה דרכה ברגל גם חמותי עוזרת! רק את מסרבת!
ההורים כבר מבוגרים, לבשה במהרה מגיע להם לנוח, לא לטפל שעות בנכדים.
הם שמחים לעזור! נגה תפסה בשרוולה.
אילנה השתחררה, נסוגה לעבר הדלת. נגה עמדה באמצע המסדרון, אדומה וכועסת.
אנחנו לא נבוא יותר, פתחה את הדלת תתמודדי לבד.
ויצאה, לא הסתובבה לשמוע את הצעקות אחרי. הדלת נטרקה בהרמה.
…בערב התקשרה אמא. “רחל אמא” הופיעה על המסך. אילנה ענתה.
אילנה, מה עוללת? רוחה של רחל רעדה נגה בוכה, שבורה! הבאת לה התמוטטות עצבים!
אמא, רק דיברתי איתה גלוי, התיישבה בספה.
מה זה גלוי? הרימה קול שמעת להפסיק לעזור לאחות שלך?
לעזור זה לא להיות שפחה, אחזה בטלפון חזק.
היא לבד עם ארבעה ילדים! רחל התחננה יוסי חוזר רק בסופ”שים! קשה לה!
היא בחרה בזה, לא ויתרה לא אני ולא תמר.
תמר יכלה מדי פעם לשמור על הקטנים! רחל לא נרגעה. כולם עוזרים, רק את מיוחדת פה!
לא, קטעה הבת שלי לא בייביסיטר לילדים של אף אחד.
הם לא “אף אחד”! כמעט צרחה הם המשפחה שלכם!
אילנה קמה והביטה מהחלון. בחוץ בין הערביים, פנסים נדלקו אחד אחרי השני.
אמא, אם את ואבא בוחרים להקדיש את חייכם לילדים של נגה תהנו, אמרה בשקט אני לא חייבת.
את אגואיסטית! נלחצה האם.
יש לי משפחה משלי, נשארה איתנה בעל, ילדה. אני לא חיה בשביל אחותי.
ניתקה בלי לחכות לתגובה. הפלאפון צנח לספה, הפנים התכסו בכפות הידיים.
ידיים חמימות חיבקו אותה מאחור. תמר חיבקה אותה והניחה את ראשה על כתפה.
אמא, שמעתי הכול, לחשה לה בעדינות.
אילנה הסתובבה, חיבקה אותה חזק, בולעת את ריח השמפו מהשערות שלה.
כל מה שאני עושה זה למענך, לטפה לה את הראש ואמשיך לעשות.
תמר הרימה אליה עיניים מחייכות. כל כך הרבה אהבה הודיה הייתה שם.
אני יודעת, אמא, לחצה לה את היד תודה.
עמדו שתיהן רגע ליד החלון, מחובקות, מביטות על תל אביב המוארת. איפשהו, מעבר לעיר, נגה בטח בכתה ופרקה תסכולה אצל חמותה. אמא סביר שהתלוננה לסבתות ולדודות על הבת שלא מתחשבת. אבל כאן, בדירה הקטנה, הכל היה שקט וחמים.
אילנה לקחה החלטה, ולא התכוונה לסגת. גם אם זה יעלה לה בקשר עם אמא ואחותה תמר חשובה יותר מהכול. הילדות שלה, החופש שלה, זכותה להיות פשוט ילדה.
