נועה היתה באשפוז בלניאדו כבר הרבה לפני מועד הלידה: ההיריון היה סיפור לא פשוט, והמיילדות ממש לא רצו לקחת סיכונים, במיוחד כשברור שמצפה לה “מבצע לידה כפול”. אמנם הציעו לה קיסרי מתוכנן לרגליוקרונה, אבל נועה, כמו נועה, התעקשה ללדת טבעי. טוב, הרופאים החליטו לזרום תמיד אפשר לרוץ לחדר ניתוח, אם צריך.
חוץ מזה, לנועה ולבעלה, עידו, היה הסכם לידה בליווי בן-זוג, והרופאים שלנו מעדיפים לשמור על מינימום עדים בסביבה סטרילית. הלידה התחילה כהרגלן של לידות תאומות, בשעות הקטנות של הלילה; עידו עוד הספיק להגיע תוך עשרים דקות (!), ושניהם הועברו לחדר יולדות פרטי יוקרתי.
נועה הרי כבר עוברת וטרן, ידעה בדיוק מה מבקשים ממנה, התרגשה בשקט והחזיקה ראש. ובארבע לפנות בוקר, יצאה לאוויר העולם התינוקת הראשונה.
הרעש בחדר נשמע כמו תקיעת שופר התינוקת השמיעה צרחה מיידית, והחיות בירכה: “מזל טוב, בת ראשונה במשפחה!” עידו חייך, ניסיון של גיבור, אך מיד חיפש בעיניה של נועה תקווה לעוד משהו. כעבור עשר דקות, בלי יותר מדי דרמה נולדה בת נוספת. הפעם נועה קרנה מאושר אמיתי, בעוד שעידו פשוט התפרק. מהדמעות עלה חשד סביר שלא מתרגשות מדובר.
כולנו פתאום נלחצנו, אבל נועה מסמנת ביד “אל תתרגשו, עוד שעה הוא חוזר לעצמו. כבר חמש פעמים ככה, ועוד פעם עם בנות. הוא רק חלם על בן, מה לעשות, לא יצא הפעם. אבל האמת? הוא מת עליהן, יהיה בסדר.”
ואכן, בבוקר שלמחרת, מתחת לחלון המחלקה, עמד עידו מוקף בשדרה קטנה של נסיכותכל אחת עם בלון בצורת לבכולן צורחות לאמא מהחלון “אנחנו אוהבות אותך!” ונפל לנו האסימון המשפחה הזאת מסודרת, ויש לה אבא עם לב ענק. רק קצת משועמם, אולי, ממלך הבנות.
