אבא לא פחות מאמא
את בעלה השני פגשה רחל במחנה מתנדבים בגליל, שם הצילו קינים של עופות נדירים מציידים לא חוקיים. היא הגיעה לשם יחד עם בנה בן העשר, נבו.
עומר היה הלב והנשמה של הפרויקט ביולוג מבריק ומסור, עיניו נוצצות מתשוקה למקצוע. את הסיורים הלא שגרתיים הללו יזם יחד עם חבר ילדות, וכך שילב בין שליחות לפרנסה נוספת.
שלושה ימים אחרי שהגיעו, רחל החליקה על סלעים רטובים ונקעה את רגלה. עומר, התברר כמומחה לא רק לביולוגיה, אלא גם כרופא פעיל. הוא חבש לה את הרגל, הרים אותה עד האוהל ודאג לה כל השבוע, ממש כמו ילדה קטנה.
בזמן שנבו התלהב מהעזרה לחוקרים, למבוגרים התברר שניצוץ נדלק ביניהם. למרות זאת, שניהם נזהרו לשניהם היו חוויות עבר כואבות, והתקשו להיסחף בהתלהבות ההתאהבות.
אחרי החופשה רחל שקעה בעבודה: עשתה הכל כדי להדחיק את הפנטזיה הרומנטית הקצרה. גם עומר שכנע את עצמו שזה היה רומן חולף, אך אחרי שבועיים כבר חיפש את הכתובת שלה…
כעבור חצי שנה עברו לגור יחד, ואחרי שנה התחתנו.
עומר התמסר כולו לתפקיד האב תמיד רצה ילדים, אבל העבודה והתחביבים גנבו לו את הזמן. נבו, שגדל עם אמא וסבתא, העריץ את עומר ולא עבר זמן רב עד שהתחיל לקרוא לו “אבא”. הם רכשו דירה רחבת ידיים המשקיפה על פארק בתל אביב, והחלו לתכנן ילד משותף. רחל חלמה על בת ועומר שמח לשתף איתה את החלום. אפילו שם בחרו מראש תמר. החיים נראו מושלמים.
הכל התהפך עם לידת התאומים יחד עם תמר נולד גם בן, וקראו לו יהונתן. רחל נשאבה לסחרור של לילות לבנים, חיתולים ודייסות. אמה עזרה לה עד כמה שיכלה. עומר, כדי לפרנס את המשפחה שגדלה, התחיל לעבוד בחברת תרופות גדולה. העבודה דרשה נסיעות ארוכות ודיווחים מתישים. מהר מאוד שם לב שהוא לא רוצה לחזור לדירה שבה תינוקות בוכים ללא הרף ואשתו עייפה מכדי לנהל שיחה אינטיליגנטית.
הוא חשב שהוא כפרנס זכאי למרחב אישי ולמנוחה אמיתית. רחל לעומתו, התעקשה שהילדים הם אחריות משותפת, וביקשה ממנו לקחת חלק ממשי בגידול. הוויכוחים התרבו, השיח ביניהם רק התבצר סביב המקובּלוֹת של גבר ואישה במשפחה.
הפתרון הגיע כשנפתח גן ילדים. התאומים לא היו בני שלוש כשרחל כבר חזרה לעבודתה כמעצבת. נבו הפך לאיש של בית. האווירה ירדה מן הטורים הגבוהים, אבל לא להרבה זמן.
שנתיים עברו, ועומר התאהב. היתה זו קולגה חדשה, נמרצת ואמביציוזית כמוהו בשיאו. אחרי שבגד, התוודה ברחל בכנות אופיינית, והודיע שעדיף להיפרד.
תמיד אעזור לך ולילדים, אני מבטיח. אני בטוח שנמצא פתרון לדיור עוד השנה. אבל בינתיים, אני מבקש שתיקחי את הילדים ותעברי לאמא שלך. על הגירושין אדאג אני.
ומה עם זה שקנינו את הדירה יחד, כמשפחה מורחבת? שאלה רחל בשלווה.
אל תסבכי! אני מציע פרידה מכובדת! התפוצץ עומר.
אני רוצה לחשוב, ענתה בשקט.
שבוע התלבטה, ואז הודיעה:
התאהבת באחרת, זה קורה. אבל הילדים לא רק שלי גם שלך. וכל החיים יישארו שלנו. לא אדרוש את חלקי בדירה, למרות שזה מגיע לי. תוכל לגור כאן עם אשתך החדשה. נחלק את ההורות. אני אקח את נבו ותמר. יהונתן יישאר איתך.
עומר נדהם.
את בשכלך? אני לא מסוגל לטפל לבד בילד קטן! אני עובד! ילד צריך אמא!
באמת? הרימה גבה. הרי כל כך רצית ילדים, משפחה אמיתית. זו ההזדמנות. גם אני עובדת, אגב. אתה רוצה לפתוח דף חדש, להשאיר לי שלושה ילדים? לא מסכימה. לפחות ילד אחד יהיה אצלך. הכי הוגן.
הוויכוח הפך לצעקות.
עומר טרק את הדלת, מיהר לספר למשפחה, לחברים ולקולגות. כולם נדהמו. התקשרו לרחל, ניסו להזעיף, להאשים, אמרו שהיא אכזרית. אפילו אמה נשבעה שלעולם לא תסלח לה. אך רחל עמדה על שלה: “במה אבא פחות מאמא? הוא אוהב אותם. יהונתן כבר לא תינוק, הוא עצמאי.”
עומר, המום ולחוץ אל הקיר, נאלץ להסכים. אמו לא יכלה לעזור בריאותה לא איפשרה. החברה החדשה, כשראתה את מציאות חייו החדשה, נעלמה אחרי שלושה שבועות. טיפול בילד של מישהי אחרת לא התאים לה.
***
שלושה חודשים עברו.
יום אחד בערב, רחל באה לאסוף את נבו ששהה אצל עומר. הדלת נפתחה, והיא ראתה שהדירה מסודרת, ריח דייסה באוויר, יהונתן משחק בלגו על השטיח.
עומר נראה עייף, אך רגוע.
כנסי, לחש.
נבו רץ לארוז תיק, ורחל נשארה עם עומר במטבח.
את יודעת, אמר בלי להסתכל עליה, בשבועות הראשונים שנאתי אותך ממש. חשבתי שזו נקמה מרה. ואז… פשוט הכרתי את יהונתן. מסתבר שהוא אוהב עגבניות ותפוזים. מפחד משואב אבק. מת על קוביות. נוחר מצחיק בלילה. נרדם רק כשמגרדים לו את הגב.
הביט בה פתאום:
נהייתי לו אבא. אמיתי. לא סופי שבוע כל יום.
רחל שתקה.
אני לא אבקש סליחה על מה שקרה. אבל… אני מודה לך על זה, הצביע לעבר הבן על שנינו.
ידעתי, ענתה אחרי שתיקה.
מה בדיוק ידעת? שאסתדר?
זה ברור. אבל בעיקר – לא היה לי ספק שתאהב אותו. באמת תאהב. רק ככה. היינו תמיד קיצוניים, עומר באהבה, בעבודה, גם בהורות.
אז זו היתה נקמה?
רחל חייכה, ובעודה יוצאת מהמטבח אמרה:
לא. זו היתה ההזדמנות היחידה שבה ראיתי אותך שוב, האיש שהתאהבתי בו פעם. נראה לי שהצלחתי.
היא יצאה, השאירה אותו ושקטו בדירה עם בנם. ולראשונה מזה זמן רב, שניהם הבינו שלמרות שנישואיהם התפוררו, המשפחה באופן מוזר וכואב שרדה.
