אני רותחת מכעס! שוב התווכחתי היום עם אמא שלי, וגם חמותי אפילו לא טורחת להתקשר. אפשר לומר שאנחנו ברוכי מזל כי יש לנו שתי סבתות, שלי ושל אימא של בעלי.
אבל ברוכות מזל זה ביטוי מוגזם. בעצם, שניהן רק סבתות בתואר לא באמת בתפקיד. שתיהן גרות ממש קרוב, אולי מאה מטרים מהגן של הבן שלי, אבל אף אחת מהן לא מוכנה לאסוף אותו מהגן. הלוואי והייתי יכולה בעצמי, אבל יום העבודה שלי נגמר בתשע בערב, והגן כבר סגור מזמן. גם לבעלי לא תמיד יוצא לאסוף אותו, כי הוא עובד במשמרות במפעל. רוב האנשים פה עובדים במפעל, לכן יש בגן קבוצת ערב ששם הילדים יכולים להישאר עד עשר בלילה, אבל זה עולה בנפרד, כמעט מאה שקלים ועוד עוד הוצאה שלוחצת על התקציב שלנו. והכל כשיש לנו סבתות חיות!
אמא שלי עובדת עד שש, ובכל יום כשהיא חוזרת הביתה, היא פשוט עוברת ליד הגן. עכשיו היא מתמקדת בעצמה אחרי שהתגרשה מאבי החורג, היא רוצה לחיות בשביל עצמה, לנוח אחרי העבודה, לעשות מסכות פנים ולהיראות צעירה. כל סוף שבוע היא מראש מתכננת סרט, תערוכה, מפגש חברות.
הבן שלה אצלה כמעט רק בשבתות, וגם אז לעיתים נדירות. היא טוענת שהנכד שלה הורס לה את השגרה, רץ כל הזמן בבית ומפריע לה להירגע ולהתבודד. לאמא יש תמיד עצות לחינוך, אבל עצמה לא מוכנה להיות חלק ממנו כלל.
הסיפור עם חמותי נפרד לחלוטין. היא לא עבדה יום אחד בחייה, תמיד הייתה עקרת בית. יש לה ארבעה ילדים, כל אחד לא יותר משלוש שנים מאחיו. בעלי הבכור. נראה שהיא תהיה מושלמת לבייביסיטר לנכד, אבל לא היא אומרת שהיא כבר שיחקה עם שלה ושיש לה הרבה עבודות בית: לבשל, לנקות, לכבס, לקבל את הבנים מהעבודה, להאכיל, לנקות, ולהשכיב לישון. למרות ששני הבנים הצעירים שלה, בני שמונה עשרה ועשרים ואחת כבר גברים עצמאיים לגמרי.
פעם אחת היא אספה את הנכד, ואז התלוננה שלא הספיקה כלום, שכולם הגיעו רעבים ועייפים, והיא בסוף הכריזה שמבחינתה אני ילדתי את הילד בעצמי והוא האחריות שלי בלבד. שניפסיק לסמוך על העזרה שלה.
לפני זמן מה הייתה לנו תקופה שותפה שלי לגן אהבה לישון, אז היא לקחה את המשמרת השנייה ואני את הראשונה. אחר כך היא עזבה והגיעה גננת חדשה בכלל לא מוכנה להישאר בערב, שוב אנחנו משלמים על הגן יותר מהרגיל, וכל ההוצאות האלה גומרות לנו את התקציב. זה פשוט מעצבן: הסבתות נפגשות עם הנכד בכל חג, מדברות כמה הן אוהבות אותו, מתחרות מי קנתה את המתנה הכי גדולה אבל אנחנו לא צריכים מתנות, אנחנו צריכים עזרה אמיתית.
היום אפילו התקשרתי אל אמא שלי והתחננתי שתאסוף את הבן, כי פשוט אין לנו איך לשלם על קבוצת ערב. אי אפשר לצפות לעזרה או להקלות מההורים שלנו לא בכסף ולא בעזרה של ממש. גם חמותי לא מוכנה לעזור בכסף, היא אומרת שבניה אוכלים כל כך הרבה שהכול הולך על אוכל. אני לא יודעת איך נצא מהמצב הזה. כל מה שאני ובעלי מרוויחים הולך על אוכל, בגדים, צרכי הבית ועדיין צריך לשלם כפול לגן. איך אפשר לגרום לסבתות להיות שם בשבילנו, לעזור באמת, ולא להסתפק במתנות?
