למרות שכבר אנחנו חוסכים בכל דרך אפשרית, יונתן, בעלי, הביע את רצונו להתחיל לשים כסף בצד בשביל דירה לילד. אתמול, כשקיבל את המשכורת, הוא אמר לי בנחרצות: “אני מתחיל לחסוך כדי לקנות דירה לבן שלנו.” אבל לא שמחתי לשמוע את זה. אסביר לכם למה.
לפני יותר מעשר שנים יונתן הגיע מתל אביב לירושלים להרוויח כסף. הוא עבד כפועל בניין עבודה קשה שאין לזלזל בה. עד שהכרנו, יונתן שלח כמעט את כל משכורתו לאימו שנשארה במרכז, והשאיר לעצמו רק כמה שקלים. החברים המליצו לו להתחיל לשים כסף לצד לדירה, אבל הוא העדיף לתת הכל לאמא שלו. גם לשני האחים שלו היתה אמא במרכז החיים שלהם, אבל הם לא נתנו לה כל שקל, כמו הבעל שלי.
כשנישאנו, עברנו לגור בדירה של אמא שלי וסבתא שלי בשכונת קטמון, דירה שכל קירותיה כבר שנים רבות לא ראו צבע או תיקון.
בתחילה, יונתן היה טוב אליי, רך ואוהב. כלפי אמא שלי וסבתא שלי הוא היה מנומס, אבל תקוע. הייתי בטוחה שזה זמני ושהיחס הקר יתפוגג. אבל אחרי שנה היחס השתנה לטובה לא, לרעה כן. הוא התחיל לשתות, הפך גס רוח אליי ואל אמא שלי, וטען בלי הרף שאין בבית מספיק שיפוצים. חכמה אמיתית אז הייתה כנראה להתגרש, אך הוא דווקא לחץ עליי להיכנס להיריון. התמימות שלי והאהבה אליו שכנעו אותי שהכל ישתנה אחרי שיהיה לנו ילד נכנסתי להיריון, ונולד הבן.
והמצב רק הידרדר. המחסור בכסף היה תמידי. דמי הלידה שלי הספיקו רק לטיטולים, ואת שאר התקציב חלקנו יחד.
אמא שלי משלמת על הארנונה והחשמל מהקצבאות הדלות שלה. בנוסף, קונה לי תרופות יקרות בעקבות מחלה כרונית ממנה אני סובלת. היתר הולך על אוכל ומוצרי יסוד. סבתא חוסכת כל שקל לפדיון קבר, אבל בסוף היא נתנה את כל החיסכון שלה בשביל החתונה שלנו.
יונתן קיווה שהמשפחה שלו תתרום לנו לחתונה אף אחד לא תרם. את החתונה הגדולה מימנו מהמשכורת של יונתן ומהחיסכון של סבתא שלי. למרות שיכולנו להסתפק בארוחה צנועה, יונתן רצה חגיגה גדולה.
במהלך כל שבע שנות הנישואים, יונתן עזר לאמא שלו באופן קבוע. הבית שלה שופץ מהיסוד, כל מוצרי החשמל החדשים נרכשו בכסף שהוא הרוויח. ובכמה מהמשברים הכלכליים הקשים שעברנו, גיליתי שהוא מחביא שטרות כדי לשלוח אותם לאמא שלו. רבנו לא מעט בגלל זה, והוא נשבע שלא יעשה זאת שוב.
אחרי פטירת אמא שלו, יונתן והאח הבכור שלו ויתרו בענווה (ולדעתי, בטיפשות) על החלק שלהם בדירה לטובת האח הצעיר.
אז מה יצא? הכסף הושקע תחילה בשיפוץ של דירת אמו, אחר כך בדירה שלנו, ועכשיו הוא ויתר על הירושה נשאר בלי כלום. התחננתי שלא יוותר, אבל הוא סירב.
מאז הלידה, יונתן השתנה הפך לחסר סבלנות כלפיי, התקמצן על אוכל ודברים בסיסיים לי ולילד. נכנס לעימותים מיותרים עם אמא שלי. הוא רק הגדיל את כמויות האלכוהול. אני לא מסוגלת להרשות לעצמי להתגרש הילד קטן, אני חולה, ולא ברור אם אוכל להחלים. שמעתי שמועות שאפוטר אחרי חופשת הלידה כרגע, אין לי אפשרות להישאר בלי יונתן.
הוא מנצל את המצב שלי. כל הזמן מנפנף בזה שהוא היחיד שמפרנס את הבית הזה. שהוא נמאס לו להחזיק את כולנו. הוא מתעלם לחלוטין מהאמת שאנחנו חיים מהמעט של אמא שלי, סבתא, אני והוא ביחד.
ניסינו לדבר על פתרון, אפילו על קניית דירה לבן שלנו חלום ישן שלי. אבל זה לא אפשרי עם המצב שלנו. אתמול, יונתן קבע שהוא שם שליש משכורת בצד. המשמעות לחיות בצמצום קיצוני, לקצץ הכל ולסבול עוד הרבה מאוד שנים. אני מתנגדת. יונתן בשלו.
אני פוחדת שהחלום הזה של רכישת דירה לילד בעצם נועד לו לעצמו. היחסים שלנו כל כך מתוחים, ואני חושדת שהוא חוסך כדי לעזוב ולנטוש אותנו על חשבון הסבל שלנו.
דיברתי איתו על זה. הוא ענה שגם הוא פוחד שאני אתגרש ממנו ואז אבעט אותו מהבית. בתוך תוכי, איימתי עליו בזה לא פעם, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. ואם יפסיק להיות חצוף כלפי אמא שלי וסבתא שלי, אני לא אזכיר את זה אף פעם.
אבל יונתן לא משתנה. החיים שלי ושל המשפחה שלי הפכו לסיוט בגללו, ואני לא רואה ממנו מוצא.
