אומרים שאם תבחרי בבעל חכם במיוחד, הוא לעולם לא יבגוד בך ותמיד יישאר נאמן לך, ובקיצור גם ידע מה זה אהבה ואכפתיות אמיתית. זה מה שאמא שלי וסבתא שלי לא הפסיקו לדקלם לי עוד מהגן. אז, כשהגעתי לגיל שבו שמים טחינה ולא סוכר בתה, אפילו לא שקלתי אופציה של בעל עם תחביבים מפוקפקים, כי למה בכלל להיכנס לסרט הזה? בשביל מה?
ואז, איך לא, יום אחד, דרך חברים, פגשתי את פיני. פיני בוגר הטכניון, ראש מבריק, עם מטרות כמו רשימת מכולת בערב חג. אני, מצידי, סיימתי תואר בספרות עברית אז כמובן שהיה לנו על מה לדבר. התחלנו להתכתב, להיפגש, הדינמיקה בינינו הייתה מושלמת. מהר מאוד הבנתי שאני מאוהבת ואני, תאמינו או לא, גם מאושרת. אחרי שנה, כשהוריד את הברך והציע נישואין (בחור טוב עשה את זה בצניעות, רק אני והוא והחתול שלי, שמאוד הופתע), אמרתי כן. עברנו לדירה הקטנה שאמא שלי הורישה לי ברמת גן. חצי חדר, מטבחון ומקלחת שאפשר להתקלח בה רק אם שותים קפה קר קודם אבל היה נחמד, כי היינו רק שנינו.
אחר כך נכנסתי להריון, הבאנו בן, ושנה לאחר מכן בת. המקום, איך נאמר, הפסיק להספיק. גם כסף לא בדיוק שכב לנו מתחת לבלטות. בדיוק אז פיני נכנס לעסקים. אני נשארתי בבית, טיפלתי בילדים, ותמיד תמכתי בו, אפילו כשטען שהוא עומד להמציא את הסטארטאפ שישנה את העולם. והיו לא מעט לילות בלי שקל אחד בארנק (כלומר, ארבעה אגורות מעוקמות), אבל המשכנו לנסות, בטוחים שבסוף הכל ישתפר.
וקרה נס: אחרי כמה שנים העסק הצליח! החיים שלנו כבר נראו אחרת: הילדים הלכו לבתי ספר הטובים בתל אביב, אני התפנתי לגלות שיש לי זמן להובי’ס, אפילו רקמתי פעם חמסה. פיני, מצידו, התחיל לנסוע הרבה לטיולים עם חברים. לא הפריע לי הוא מילא את החלק שלו, והגיע לו זמן לעצמו. בזוגיות, אגב, היה תמיד מלא באהבה וכבוד.
עד שיום שבת אחד, פיני לא הרגיש טוב, מד”א הגיעו ואספו אותו. אחרי כמה שעות נעלם. פשוט התאדה. נשארנו אני והילדים לא רק עם לב שבור עד אילת, אלא גם עם חדשות לפנים: מסתבר שחמש שנים הבעל היקר שלי היה במערכת יחסים עם צעירה שיכולה להיות הבת שלו. אליה היה טס “לטיולים”. לה הוא השאיר את העסק, הבית, הכלב, המכונית את כל הנכסים. אני והילדים נשארנו בלי כלום. אין לתאר את ההלם שלי. איך הוא יכל? איך בכלל אפשר? איך יכול מישהו להסתובב בעולם, ולדעת שבמשמרת שלו המשפחה נשארת בלי קורת גג? אני באמת לא יודעת איך להמשיך מפה אולי אתייעץ עם החתול.
