אומרים שאם תבחרי לך כבעל גבר חכם באמת, הוא לעולם לא יבגוד ולא יעזוב, ותמיד ידע מהי אהבה ודאגה אמיתית. כך תמיד אמרו לי אמא שלי וסבתא שלי. לכן, כשהגעתי לגיל שלא מעט נשים כבר ויתרו, בכלל לא חשבתי לצאת או להינשא לגבר שנראה לי מפוקפק למה שאעשה זאת? במה זה יועיל לי בכלל? ואז, באופן כמעט אקראי, דרך חברים משותפים, פגשתי את גלעד. גלעד היה בוגר הטכניון, בחור מבריק במיוחד, עם יעדים ותוכניות ברורות.
אני עצמי סיימתי תואר בספרות. ובכל זאת, היה לנו כל כך הרבה על מה לדבר. לאט לאט התקרבנו, בילינו יחד זמן, ודיברנו בלי סוף. מצאתי את עצמי מאוהבת עד מעל לראש. אחרי שנה, כשהציע לי נישואים, הסכמתי בלי היסוס. גרנו בדירת חדר קטנה שירשתי מסבתא שלי בתל אביב. הדירה, על אף שהייתה ישנה וצפופה, הסתדרה כל עוד היינו רק אנחנו.
בסופו של דבר נכנסתי להריון, ונולד לנו בן, ושנה אחר כך הצטרפה משפחה בת תמר. מהר מאוד הבנו שאין לנו די מקום, והכסף לא בדיוק הספיק לנו למחיה. אז גלעד החליט לקפוץ לעולם העסקים. אני לא עבדתי הייתי עסוקה כל כולי בגידול ילדינו, אך תמיד עמדתי לצידו, תמכתי ודחפתי אותו קדימה. היו לא מעט תקופות בהן לא נשאר לנו שקל הכול נגמר, נשארנו בלי כלום. אבל לא ויתרנו, המשכנו להאמין שיום יבוא והכול יהיה שונה.
כמעט עשור של מאמצים, וסוף סוף העסק שלנו החל לפרוח. הרגשנו שפרצנו את מעגל הצרות הילדים שלנו למדו בבתי הספר הטובים ביותר בגוש דן, ובהמשך גם במוסדות נחשבים ברחבי הארץ. סוף סוף יכולתי להרשות לעצמי תחביבים קרמיקה, גינון, מפגשים עם חברות.
ולגלעד? גם לו היו תחומי עניין הוא אהב לצאת לטיולים עם חברים. זה לא הפריע לי הוא עמד בכל התחייבויותיו כלפינו, והרגשתי שהוא זכאי לזמן ולמרחב שלו. היה בינינו יחס של כבוד ואהבה. באמת חשבתי שלעולם הדברים לא ישתנו. שום דבר לא רמז לי למה שרק עוד רגע ישבור את עולמי.
באחד מסופי השבוע, גלעד חלה קשה. הזמנו אמבולנס, ופינו אותו במהירות. בסוף אותו יום נודע לי שנפטר. בפשטות, נעלם מחיי, כמו לא היה מעולם. אבל את הכאב הגדול עוד הגדילה הידיעה שציפתה לי ולילדים שלי לאחר מכן חוב כבד שלא הכרתי, וכל מה שהיה לנו לא היה באמת שלנו. התברר שגלעד חי חמש שנים חיים כפולים, עם בחורה צעירה יותר בת גילו של הבן שלנו. לשם נסע לכל אותן חופשות. לה השאיר את העסק, את הבית, את הרכב, את כל הרכוש. אני והילדים, נשארנו ללא כלום. ללא קורת גג, ללא פרוטה. אני המומה, הלב שלי קרוע. איך אדם חכם ומוסרי כלפי חוץ מסוגל היה לארוז הכול וללכת, להשאיר את המשפחה שלו כך. פתאום אינני יודעת איך ממשיכים הלאה, מאיפה מוצאים כוח להאמין שוב.
