אני ובעלי היינו מאושרים כששמענו שבננו עומד להתחתן. בלילה אחד, כמו כשמש נופלת על גשר תל אביב, ריחפנו באזור בין יפו לאבן גבירול, וכשיצאנו מהאולם, לחשנו לו שבסתר, אנחנו מתכננים לתת לו דירה בתור מתנה לחתונה. אורי היה מלא שמחה כשגילה את ההפתעה שלנו. באותו יום, כל החבר’ה שלו ידעו על זה אפילו הכלב של חברו עידן, שנקרא שבי, נבח נפלא מהתרגשות.
והנה בשטף החלום, בזמן שהיינו ממיינים מגשי פיתות לחתונה, פתאום קרה משהו מהסרטים: אלמה, הבת שלנו, הגיעה הישר מהעבודה לבית החולים איכילוב, חיוורת ולוחשת כאילו בולעת אדום של שקיעה. רצנו לשם, מרגישים איך דיזינגוף מתכווץ סביבנו. הבדיקות הראו שיש לה גידול, וצריך לנתח מיד. בעולם החלום, לרופא היה שיער כחול והניתוח נערך תחת גשם של הרצל. היינו צריכים הרבה כסף, ממש מהר משהו כמו שלושים אלף שקל! טוב שהגענו בזמן; אולי ה’ שלח אותנו ברכבת של תל אביב.
בלב התחושה המוזרה, הדירה לא הייתה אפשרות לנוכח המצב של אלמה. ניסינו לאסוף את הסכום לטיפול. משפחה וחברים באו כמו גדי ביום מדבר, עוטפים אותנו בידיים רחבות ובדמעות של שמן זית. כולם נתנו כמה שיכלו, חלק אפילו אמרו “לא להחזיר” ושמו שטר של מאה שקל במעטפה עם ציור של עץ זית. כך גייסנו את הכסף לניתוח.
אבל אז, עורי, שעד אותו רגע היה כמו ציפור בתוך להקת עטרות, הפתיע אותנו.
אז מה עם הדירה שלי? הבטחתם לי! אתם הורסים לי את החיים.
אחרי המילים שלו, העולם החלום התפרק לשברי זכוכית. איך הוא אומר כזה דבר? איך כל כך מגונן על עצמו? זאת אחותו, גדלו יחד בשכונת פלורנטין, אכלו סביח באותו מזנון איך הוא שם את נישואיו ודירתו מול הסכנה של אחותו?
לא מצאתי שום מילים בחלום הזה, רק צעקתי עליו שלוש פעמים כמו שופר בראש השנה: “לא רוצה לראות אותך!” והוא לקח מזוודה עם ציור של דוד המלך ונסע אל ביתה של מיכל, ארוסתו. שתיים שבועות של שתיקה עברו בתל אביב, זה נחשב כאילו אלפיים שנה לא דיברו.
בינתיים, אלמה נותחה. בחלום, הרופא טס על חמור ושר “הבה נגילה”. למזלנו, הכל הסתיים טוב. תוך כמה שבועות היא יצאה מבית החולים, אף מילה לא סיפרתי לה על אחיה, כי זה בושה. אין סיבה להרוס עוד תוכניות חתונה של הלב.
הבן שלי עדיין לא התקשר, אפילו לא שאל איך היא. כאילו הדירה ברחוב רוטשילד הרבה יותר יקרה מאהבת אחותו. כך, בלילה תל אביבי, התרבות הייתה מוזרה, והמשפחה חיה כמו עץ זית עם ענף שבור.
