אַת יודעת מה קרה לי עם הדסה, הבת שלי, כשהייתה בי׳׳א? אני מספרת לך את זה כי ממש נפלט לי מהלב. פתאום התחלתי לשים לב למשהו מוזר בהתנהגות שלהזה ממש לא אופייני לה. זה התחיל ביום אחד שהיא איחרה בטירוף לחזור הביתה מהתיכון. התקשרתי אליה, והיא בכלל לא ענתה לי. אחרי שעה שכבר עברו העצבים, נהייתי ממש דואגת והתקשרתי למחנכת שלה. המורה סיפרה לי שהדסה יצאה מהתיכון ישר אחרי הלימודים. ובינתיים, החרדה שלי רק גוברתכל המחשבות הרעות רצו לי בראש.
היא חזרה הביתה מאוחר בלילה, ואני פוצחת בה מיד: למה לא ענית? איפה היית? והיא רק מסמנת לי ביד, כאילו אמא, שחררי. אמא, אל תדאגי, הייתי בעיר עם חברים והטלפון שלי נכבה. סליחה ששכחתי לעדכן אותך.
אבל כשהורידה את המעיל, אני קולטת פתאום שהיא עם טי־שירט חדש עם מותג משהו וגם עגילים חדשים. הדסה, מאיפה זה? שואלת אותה. חברה נתנה לי, היא משיבה. איזה חברה? נו, אמא, עזבי, אני עייפה זה סתם חבר, תכירי אותו פעם, את לא יודעת מי זה.
לפני שהספקתי לנשום, היא נדחקה לחדר וסגרה את הדלת. ידעתי שמשהו פה לא מסתדר והחלטתי לדחות את השיחה לבוקר. אבל כבר למחרת, היא עפה מהבית לפניי. לא הספקתי אפילו להחמיא לה על הקליעה. שוב היא מתעדפת להיעלם, ולא עונה לטלפון. כשהשמש התחילה לשקוע, אני ממש יוצאת מדעתי. פתאום היא מתקשרת אליי.
אמא, תבואי לקחת אותי, בבקשה! היא בוכה בטלפון. הספיקה רק לומר לי כתובת לפני שהשיחה התנתקה. הלב שלי היה כבר בגרון. מתקשרת במהירות לאלי, הגרוש שלי, ובדרך כלל אני נמנעת מזה, אבל פה לא הייתה ברירה. הוא הגיע תוך שנייה עם כמה חברים שלו.
נסענו במהירות לכתובת שהיא נתנהבית ענק בהרצליה, מוזיקה בוקעת מכל חלון. אלי והחברים שלו נכנסים באטרף פנימה, ואחרי חמש דקות יוצאים עם הדסה בוכה בידיים שלהם. בסוף התברר שאיזה בחור הכיר לה את עצמו לאחרונה, קנה לה דברים יקרים, הבטיח שיכניס לה הרבה כסףוהזמין אותה למסיבה הזו כדי לדבר על זה. שם הדסה גילתה שלא בדיוק הציע לה משהו ראוי, וזה ממש הגעיל אותה והיא הבינה לעשות אחורה פנה.
חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה: מתוקה שלי, אין דבר כזה גבינה חינםתמיד יש לזה מלכודת של עכבר. חיבקתי לה את הראש חזק, וכל כך שמחה שיצאה מזה בשלום.
