בהיותו ממהר הביתה ברחובות תל אביב, תומר חושב על הבוקר שבו אשתו, רוני, בישרה לו בהתרגשות שהיא בהריון. כדי להפתיע אותה, תומר מכין לה ארוחת ערב חגיגית, מלאה בפירות עשירים בוויטמינים. שלוש שנים של ניסיונות, ציפייה וסבלנות הביאו אותם לרגע הזה, וליבו מתמלא באושר.
לפני שרוני מגיעה הביתה, תומר נכנס לחנות תכשיטים בדיזנגוף וקונה לה זוג עגילים, משום שידע שזה ירחיב לה את הלב. אך כשחזר לדירה הקטנה שלהם, רוני נראית חיוורת וחסרת מצב רוח, והיא הולכת מיד לישון מוקדם. דאגה מציפה את תומר; הוא שוקל להתקשר למד”א, אך רוני מבקשת שייתן לה מנוחה, ומבטיחה שעוד יום אחד של שקט זה כל מה שהיא צריכה.
הערב חולף בשקט בין שניהם, הארוחה נשארת כמעט כמו שהייתה, untouched. אבל הזמן עובר, וסוף סוף מגיע הרגע הגדול הלידה. האחות מבשרת להם שנולד להם בן.
אולם כשתומר מתלווה למיילדת למשרד הרופא, הוא שומע בשורת פתע: מצבו של הילד יציב, אבל קיימת בעיה ברגליו, שעשויה למנוע ממנו ללכת. מעבר לכך, רוני כבר גמרה אומר בלבה לוותר על הילד.
תומר נדהם. מתוך הלם ונחישות, הוא מנסה בכל כוחו לשכנע את רוני שתשמור על בנם, אולם היא מתבצרת בסירובה, גם כאשר אימה מנסה להתערב. לבסוף, תומר מחליט לקחת את הילד לטיפולו האישי. הוא אורז את חפציה של רוני, מוודא שהדירה נעולה, וקונה לעריסה ולעגלת תינוק הכל בשקלים.
בנחישות עמוקה, תומר מתחיל ללמוד כל מה שאפשר על מצבו הרפואי של בנו, עומר. הוא מגלה שאישה צעירה בשם עדי מהיישוב הקרוב יכולה לעזור. תומר מגיע לביתה, מופתע לגלות שלא מדובר בסבתא מבוגרת כפי שחשב, אלא צעירה מסבירת פנים. היא מסכימה לעזור, אך בתנאי אחד שהוא ועומר יעברו לגור איתה.
שישה חודשים מאוחר יותר, עומר כבר זוחל ברחבי הבית של עדי. תומר מתאהב בה, והקשר ביניהם הולך ומתחזק. למרות הפרש הגילאים, תומר יודע שהוא לא רוצה להתגרש והוא מודה לה ומוביל שיחה גלויה על רגשותיו. עדי מחזירה לו אהבה, והשניים מסכימים להינשא. עכשיו לעומר יש אמא מסורה, ולתומר בת זוג אוהבת.
שנתיים חולפות. תומר, עדי ועומר חוזרים לבית החולים איכילוב, והפעם יחד עם בתם התינוקת החדשה. במקרה, במסדרון, הם נתקלים ברוני. היא מזהה את עומר המתרוצץ ולבה מתמלא גאווה; היא מביטה בבנה בהערכה גדולה.
