בעלי חזר אתמול מהעבודה ונראה קצת מוזר.
שאלתי אותו על החתונה, והוא מיד השפיל את עיניו. הוא אמר שיילך לבד לחתונה…
ומה איתי? הייתי המומה.
ואז בעלי אמר לי: “אהובה, קיבלתי תלוש משכורת ריק בינואר. אז כנראה אלך לבד לחתונה. את תשמרי על הילדה. שום דבר לא יקרה, אני נוסע לשלושה ימים, צריך לשהות בבית מלון ולאכול משהו. כמובן, גם צריך לקנות מתנה לחתן ולכלה.”
אנחנו זוג צעיר. גרים בדירת חדר שהשאירו לנו ההורים של בעלי. אני בחופשת לידה כבר כמעט שנתיים, הבת שלנו כמעט בת שנתיים. לא ממהרת לחזור לעבודה, אין לי עם מי להשאיר את הילדה. ההורים של בעלי נתנו לנו דירה מה שנקרא, תודה רבה להם.
אמא שלי, לעומת זאת, דואגת לעצמה עובדת שעות נוספות. היא אמרה שבמקרה חירום, אם אצטרך לעבוד, היא בהחלט תבוא לעזור. אבל לבקש ממנה לשמור על הילדה כדי שאוכל לקנות שמלה חדשה או לצבוע את השיער? אין על מה לדבר. אז היא לא תשמור עליה.
אני מכירה היטב את האופי של אמא שלי. דרך אגב, היא טסה מדי שנה לחו״ל, מבלה את כל השבתות שלה בספא ובמסאז׳.
לא היו לנו מצבים קשים במשפחה. כשבעלי בבית, אני יכולה לטפל בעניינים שלי. נכון, הוא לא מתלהב לתת לי לצאת מהבית רק לעיתים רחוקות, ולעשר דקות.
ואז הגיע ההזמנה לחתונה.
האח הצעיר של בעלי החליט להתחתן. היה צריך לנסוע לעיר אחרת לשלושה ימים. אז הלכתי לבקש מאמא שתשאר עם הנכדה. חתונה זאת אירוע חשוב! רק שלושה ימים. הבת שלי ילדה שקטה, לא צורחת ולא מתלוננת.
אמא סירבה שוב ושוב, ולבסוף, ביומיים לפני, נאנחה ולוקחת שלושה ימי חופש מהעבודה. שמחתי מאוד, אחרי שנתיים בבית עם ילדה, סוף סוף קצת נחת בחתונה…
אבל החלומות שלי התנפצו ברגע שבעלי הודיע לי את הבשורה.
זה היה אמור להיות רגע משמעותי בשבילי. במשך שנה הנקתי את הילדה בלי לצאת מהבית. אז גיליתי שאף אחד לא רוצה לשמור עליה, בעוד בעלי יוצא לאירועים ומסיבות עבודה לעיתים קרובות.
לא באמת הכרתי את אחיו. את הארוסה ראיתי רק בתמונה.
נעלבתי מאוד, אבל בעלי סירב להבין אותי. מבחינתו, הכל בסדר.
תשמעי, אהובה, קודם כל, אמא שלך לא ממש שמחה להחזיק את הבת שלנו אצלה. שתנוח קצת, ואת תשארי. למה להכריח מישהי להיות במצב לא נוח? אם היא לא רוצה, שלא תשאר. חוץ מזה, את לא ממש מכירה את המשפחה שלי. אז מה המשמעות של הנסיעה עבורך? התפקיד שלך זה לדאוג לילדה. אני נוסע וחוזר.
אז החלטתי אף אחד לא נוסע. למה בעלי צריך להחליט עבורי מה עליי לעשות?
ומי לדעתכם צודק?
אני חושבת שהאמא והבעל קצת חוצפנים. נכון, לסבתא אין חובה להשגיח על הנכדה, אבל אפשר לחשוב גם על הבת שלה.
בעלי לא מבין אותי. הקדשתי כל כך הרבה זמן לבת שלנו. גם לי מגיע לנוח.
הוא צריך להבין אותי, אם הוא באמת אוהב אותי…
הבחורה הזאת מרגישה נורא. היא תלויה לגמרי בבעלה, ואין לה במי להיעזר.
מעניין מה הקוראים היו אומרים. הלוואי שהיא תצליח לפתור את העניין ותתן לבעלה להבין מה היא מרגישה.
בנות יקרות, אל תשכחו אנחנו חיים בארץ חופשית! אפשר להביע דעה, כלום לא יקרה. לא יקרה שבעלה יבקש גט רק אם תעמיד תנאי. ואם זה קורה, כנראה שלא היו כאן רגשות אמיתיים. מגיע לנו כבוד ושמחה.
