אתמול, כשאביאל חזר מהעבודה, הוא היה קצת מוזר. שאלתי אותו על החתונה, והוא מיד הסיט את המבט שלו למטה. הוא אמר שהוא הולך לבד לחתונה…
ומה איתי? הייתי ממש מופתעת.
אביאל הסתכל עליי ואמר, “מאיה, קיבלתי משכורת ריקה בינואר. כנראה שאלך לבד לחתונה. את תישארי עם הילדה. שום דבר רע לא יקרה. אני נוסע לשלושה ימים, צריך להיות במלון, לאכול משהו, וכמובן לקנות מתנה לחתן ולכלה.”
אנחנו משפחה צעירה שגרה בדירה קטנה בתל אביב. הדירה בעצם שייכת לחמותי, שתרמה לנו אותה. אני בחופשת לידה, והבת שלי, תמר, כמעט בת שנתיים. לא מיהרתי לחזור לעבודה; לא הייתה לי אפשרות להשאיר את תמר עם מישהו. ההורים של אביאל היו נחמדים, נתנו לנו את הדירה, ועל זה אני באמת אומרת תודה.
הורי דואגים לעצמם. אמא שלי, רונית, עובדת שעות נוספות. היא אמרה לי מראש שאם באמת אהיה צריכה עזרה עם תמר כדי לחזור לעבודה, היא תגיע. אבל לקנות שמלה חדשה ולצבוע את השיער? על זה אין מה לדבר היא לא תשב עם תמר בשביל שאני אוכל להתגנדר.
אני מכירה את האופי של אמא שלי טוב מאוד. והיא, אגב, נוסעת לחו”ל כל שנה. כל שישי ושבת היא מבלה בספא ובמסאז’ים.
אין אצלנו דרמות או משברים. כשאביאל בבית, אני יכולה לעשות את הדברים שלי. נכון, הוא לא מת על זה, ומאפשר לי לצאת לעיר רק לעיתים רחוקות ולזמן קצר.
ואז קיבלנו את ההזמנה לחתונה.
האח הקטן של אביאל מתחתן. היה צריך לנסוע לירושלים שלושה ימים. אז הלכתי לאמא שלי, ביקשתי שתהיה עם הנכדה שלה. בכל זאת, זו חתונה. רק שלושה ימים. ותמר ילדה שקטה, לא עושה בעיות.
רונית סירבה הרבה זמן, ואז, אחרי שהבינה עד כמה זה חשוב לי, לקחה שלושה ימי חופש מהעבודה. שמחתי מאוד. אחרי שנתיים עם תמר, רק רציתי קצת זמן פשוט להיות אני…
אבל החלום התפוצץ כשאביאל הודיע לי שהוא הולך לבד.
בשבילי זה היה אירוע מיוחד. הנקתי את תמר שנה שלמה בלי לצאת מהבית, כל הזמן אני עם הילדה. אף אחד לא רצה לשבת איתה. ואביאל נוסע לאירועים של העבודה, נסיעות לחו”ל, פגישות ואפילו לחתונות.
אני בכלל לא מכירה את אחיו, רק את ארוסתו ראיתי בתמונה.
הרגשתי פגועה מאוד. אבל אביאל לא הבין אותי. מבחינתו הכל בסדר.
נו מאיה, אמא שלך לא רוצה להפריע לה. תתני לה לנוח. למה לעשות לאמא שלך בלאגן? אם היא לא רוצה לא צריך. ובאמת, את כמעט לא מכירה את המשפחה שלי, מה הסיבה לנסוע? תתמקדי בבית ובתמר. אני אסע ואחזור.
אז החלטתי אף אחד לא נוסע. למה שהוא יחליט בשבילי?
מה דעתכם, מי צודק פה?
לדעתי, אמא והבעל מתנהגים קצת בגסות. נכון, לסבתא אין חובה לשמור על נכדתה אבל היא יכולה לחשוב גם עליי, לא רק על עצמה.
והאיש שלי לא מבין אותי בכלל. אני הקדשתי לתמר כל כך הרבה זמן, וגם אני זקוקה למנוחה.
אם הוא באמת אוהב אותי, הוא צריך להבין.
מאיה שבמצב הזה מאוד עצובה. היא תלויה בבן הזוג שלה ואין לה אף אחד שיעזור לה.
מעניין לשמוע מה אחרים חושבים. מקווה שמאיה תצליח למצוא פתרון, ולהביע לבעלה איך היא מרגישה בנושא.
חברות יקרות, אל תשכחו ישראל היא מקום חופשי! מותר לנו להגיד את דעתנו, ואף אחד לא יפגע. זה לא שבן זוג ידרוש גירושין כי האישה תתעקש על משהו. ואם זה קורה, כנראה שהרגשות לא אמיתיים. צריך לכבד אחד את השני, ולתת אחד לשני שמחה.
