הנישואים שלי עם דוד התחילו לפני שמונה עשרה שנים, בתנאים לא פשוטים. אשתו הקודמת, עדי, עזבה אותו ואת הילדים בשביל גבר אחר. יחד, עדי ודוד הביאו לעולם שני ילדים נפלאים בן ובת. כשהילדים היו בני שלוש וארבע בלבד, דוד איבד את העבודה שלו, והמשפחה נכנסה לתקופה קשה מאוד. בזמן שעדי ניסתה למצוא עבודה ולהחזיק את הבית, דוד חיפש נחמה בבקבוק והתלונן על מצבו בפני חבריו הטובים.
בתקופה הזו, בן זוגה החדש של עדי התחיל לעקוב אחריה, ובסופו של דבר, מרוב הלחץ הכלכלי והרגשי, עדי עזבה את דוד והילדים לטובת חיים חדשים עם האיש הזה. בגלל זה, הילדים נאלצו להתמודד לבד, והשכנים שלנו אנשים חמים ודואגים הגיעו לעזור, הביאו להם אוכל ותמיכה. דוד, עסוק בעניינים שלו, לא שם לב מה מתרחש. וכשגילה כבר היה מאוחר מדי. הילדים נלקחו למוסד לילדים.
המפגש הראשון שלי עם דוד היה בחתונה של חברים משותפים. הסיפור שלו נגע בי מאוד, חשתי אליו חיבור עמוק והחלטתי לעשות מה שאני יכול כדי לשנות את נקודת המבט שלו על החיים ולעזור לו להבין את רגשותיו. אחרי החתונה, הצעתי לקחת את הילדים מהמוסד. לא הייתה לי אפשרות להביא ילדים לעולם בעצמי, אבל אהבתי אותם אהבה עזה ממש מהרגע הראשון, והתייחסתי אליהם כמו אל ילדיי שלי. הם בתמורה, קיבלו אותי כאמא שלהם לגמרי.
במשך שמונה עשרה שנה, הילדים לא ידעו שאני לא האם הביולוגית שלהם. יום אחד, עדי הופיעה מחדש, רצתה לבנות קשר עם הילדים שלה ולספר להם את האמת על המוצא שלהם. הבן קיבל את הבשורה בשוויון נפש, ואמר שאני האמא שלו ושהוא לא מפקפק בזה כלל. הבת הייתה יותר פתוחה, החליטה לסלוח לאמה הביולוגית ולתת לה סיכוי. בתחילה לא רציתי שעדי תחזור לחייהם, בגלל מה שעשתה להם בעבר היה להם קשה מאוד. אבל הבנתי שהיא באמת מתחרטת, ורוצה לתקן ולשוב להיות חלק מהמשפחה.
בסופו של דבר, הבנתי שלהיות עם שתי אמהות אוהבות ודואגות זו ברכה אמיתית עבור הילדים. החלטתי לתמוך בעדי ולאפשר לה לבנות מערכת יחסים מחודשת עם הילדים, מתוך ההבנה שאמא אמיתית היא זו שמגדלת ומעניקה אהבה לא רק זו שמביאה חיים לעולם.
