ברחבי הרשת מסתובבת כבר מזמן סיפור שמרגיש כמעט בלתי אפשרי. אבל הרי החיים עצמם מביאים איתם הפתעות שהוליווד לא תצליח להמציא. שווה להמשיך לקרוא, כי הסוף בהחלט מרגש. עומר חוזר עכשיו מעבודת לילה, עייף עד מאוד. כל שחלם עליו זה לקפוץ למיטה ולשקוע בשינה עמוקה. העבודה במפעל לא הייתה קלה, אבל אחרי ששוחרר מהכלא, לא הצליח למצוא עבודה בשום מקום חוץ מזה. למזלו, הצטרף לקבוצת פועלים ששכרה דירה משותפת בדרום תל אביב. במצבו, גם קראוון בצמוד למפעל היה מספיק.
הפעם, כדי לקצר את הדרך, עומר בוחר לעבור דרך גן קטן בשכונה. מרחוק הוא מבחין במשהו גדול על אחד הספסלים. כשהתקרב, נדהם בתוך שמיכה או בגד ישן מונחת תינוקת קטנה, נטושה. עומר נעצר רגע, טרוד: הוא מותש, אמור רק להניח את הראש ולנוח, אבל הלב שלו לא נותן לעזוב. אולי התינוקת כבר שעות בגן בלילה הקר של נובמבר. השכל מזהיר עם הרקע הפלילי שלו, אולי כדאי להימנע אבל המצפון גובר. להכניס תינוקת לדירה עם עוד 15 גברים? בלתי אפשרי. עומר מחליט לגשת למעון ילדים סמוך בסביבה, מקום שעבר לידו לא פעם.
הוא מוצא את המטפלת ומסביר את המצב. מדובר בתינוקת, אין שום פתק מאמא. המטפלת מציעה: “מה דעתך שנקרא לה מרים עמר?” עומר מחייך, מסכים. מאותו רגע, משהו משתנה אצלו. כבר אין לו משפחה משלו, אבל רצון לחום ואהבה מתחזק. הוא נזכר שוב ושוב בקטנה שמצא, מתקשר מדי פעם לוועוד המעון להתעדכן בשלומה. כשמרים מתחילה לגדול, עומר מגיע לבקר, מביא מתנות.
כל פגישה, מרים מציירת לו ציור היא, אבא ואמא. עובדת חדשה במעון ילדית לשעבר בעצמה, בשם הדס שמה לב לעומק הקשר. היא יודעת שמדובר במשהו מיוחד, ושילדה צריכה משפחה. היא גם מבינה שלעומר, כגבר בודד, לעולם לא יאשרו לאמץ אותה. הדס לא נשארה אדישה. התברר לה, שאהבתו של עומר למרים נמשכת כבר עשר שנים. מרים מחכה לרגע שבו אבא ייקח אותה סוף סוף הביתה. עומר, שעובד עכשיו כראש צוות, כבר חמש שנים משלם משכנתא על דירה משלו בבת ים אבל בלי משפחה, זה לא אפשרי.
הדס ועומר מדברים בפתיחות. הם מבינים שיש ביניהם הערכה ואהדה אמיתית מספיק בשביל למסד את הקשר, ולאפשר למרים לחזור לבית חם. הם מתחתנים, מסדרים חדר יפה לקטנה, משיגים את כל האישורים הנדרשים, ונוסעים יחד לאסוף אותה. מרים קופצת על עומר לחיבוק ענק ומתחבקת גם עם הדס. היא שמה לב שהיום אבא שלה זורח מאושר. עומר יורד לגובה העיניים ואומר ברוך: “מרים, תארזי את הדברים שלך. היום את באה הביתה. אנחנו מחכים לך.”
כך מתגשם החלום של ילדה שמצא אותה גבר עייף באמצע גן רק כעבור עשר שנים, קיבלה סוף סוף משפחה משלה. אם עומר והדס נשארו ביחד? את זה לא מספרים. אבל כנראה שכן, כי שניהם התחברו בשמחת הלב והמעשה הטוב. סיפורים כאלה רק מעשירים את הארץ שלנו, כי אצלנו גרים אנשים טובים עם לב גדול ומעשים גדולים.
אז מה אתם אומרים, אהבתם את הסיפור?
