מאז שבני, איתן, התחתן עם ירדן, הוא לא מוכן לבקר אותנו. מעכשיו, הוא דבוק כל הזמן לחמותו, ריקי. מסתבר שבכל יום משהו “דחוף” קורה אצלה, וקשה לי להבין איך היא שרדה עד עכשיו בלי איתן, שלפני זה היה משכורנו לאינסטלטורים, אבל לא לחמותו.
איתן נשוי כבר יותר משנתיים. אחרי החתונה, הילדים עברו לדירה שרכשנו לו כשהתחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. איתן תמיד ידע שאנחנו פה בשבילו, ותמיד קיבל תמיכה מלאה עוד מהגן. אפילו לפני שנישא, גר לבד כי הדירה היתה ממש ליד העבודה.
אם להיות כנה, אף פעם לא לא אהבתי את ירדן, היא פשוט נראתה לי ילדה לא בשלה לחיי נישואין, למרות שאיתן מבוגר ממנה רק בשנתיים. ירדן מפגינה בשלות של כיתה א’, לפעמים נותנת פייט למלי מהשכונה, וכל דבר הופך לדרמה. איתן כל כך נחמד, רק פחדתי שהוא יסתבך בחיים עם ילדה מגונדרת.
כשפגשתי אותה ואת אמא שלה ריקי, הבנתי עם מי יש לי עסק. ריקי, בערך בגילי, מתנהגת כמו תלמידה בטיול שנתי אולי יש אנשים שפשוט מחליטים להישאר בני 12 לנצח? ריקי, שכבר גרושה שש פעמים (אז עוד לא ספרתי את הפעמים הבאות), לא בדיוק היה לה נושאי שיחה איתי כי היא בעולם משל עצמה. הקשר בינינו התמצה בלברך אחד את השני לשלום בחתונה, וזהו.
עוד לפני החתונה, ירדן התחילה לגרור את איתן לאמא שלה: פעם ברז דולף, פעם שקע תקול, ופעם מדף שברח מהקיר. הראש שלי אמר אוקיי, אין אף גבר בבית אצלן, אז עזרה חשובה. אבל, מספר הבעיות רק הלך והתרבה איתן המשיך להתעלם מאיתנו בטענה ש”טוב, אנחנו אצל אמא של ירדן”. אחר כך הם גם חגגו את כל החגים בבית של ריקי, ואני רק נשארתי עם בעלי דוד ורבקה החמות.
זה עוד עוד איכשהו עובר כשאיתן מפספס חגים משפחתיים, אבל כשמתחיל להתעלם מהבקשות שלנו זה כבר צורב. למשל, כשהזמנו מקרר חדש וביקשנו שיבוא לעזור להרים אותו. איתן הסכים, אבל אז התקשר ואמר שהוא לא יכול כי הוא עוזר לריקי “המכונת כביסה שלה נוזלת”. כשאני התקשרתי, שמעתי את ירדן ברקע שואלת: “ההורים שלך לא יכלו להזמין מוביל?”
איתן הגיע בסוף, חמוץ פנים. “אבא, למה לא קראת למוביל? עכשיו אני צריך לסחוב!”
בשלב הזה כבר נמאס לי. למה ריקי לא מזמינה טכנאי? אולי בעולם שלה אין מקצוענים? איתן מסביר “כולם מרמים, לוקחים כסף ולא מתקנים כלום”. אחרי כל זה, דוד, בעלי, פלט ברגע של עצבים: “כנראה ריקי מגינה על כבשים יותר טוב מאשר על מכשירי חשמל מנהיגה אבל בלי מושג”. איתן מיד נעלב, הסתובב ויצא.
אני לא התערבתי, כי האמת דוד צדק; מאז החתונה, ריקי יושבת על הצוואר של איתן. הוא מנייד מים, מטפל בשקע, מרכיב מדף, ולנו אין זמן לראות אותו. אחרי המריבה, איתן לא דיבר עם דוד שבועיים. דוד החליט לא לפנות אליו ראשון, ואיתן ממשיך להחזיק ראש “רק אם אבא יתנצל, נדבר!”
אז יצא שאני באמצע, בין הפטיש לסדן מצד אחד, דוד באמת צודק, אבל אולי היה יכול לומר את זה יותר בעדינות. עכשיו איתן נעלב ולא רוצה לבוא, ואני לא מתכוונת להפסיד אותו בשביל שטות של כבוד.
דוד מסרב להתקשר, ואיתן מתעקש רק התנצלות תקבל אותו. בחנוכה האחרון, רק ריקי באמת נהנתה מהמצב: כל בעיה בבית שלה פתאום זוכה למענה והכבשים, כנראה, גם.
