בני נתקל בבחורה לא ישרה שמניעה אותו כרצונה. לאחרונה, היא התחילה להפנות אותו נגדי. היא טוענת שאיני דואגת לאושרם, כי אני חושבת רק על עצמי. היא הגיעה למסקנות האלה בגלל שסירבתי להחליף דירות.
בעלי עזב את העולם הזה לפני כמה שנים, ובני הוא ילדי היחיד. גידלתי אותו באהבה ובדאגה, ודאגתי שיקבל חינוך טוב. עד לנישואיו, בני גר איתי. הוא החל לעבוד כבר במהלך הלימודים, וכשהשלים את התואר, מצא מיד עבודה ראויה.
בני הוא גאוותי. בחור נפלא שמתקדם יפה בקריירה שלו. בעלי ואני לא יכולנו לקנות לו דירה, כי חיינו תמיד בצנעה. רק בגיל ארבעים הצלחנו לקנות דירה לעצמנו, לפני כן גרנו בשכירות, כך שלא היו לנו האמצעים לרכוש לו דירה. בסך הכול, הוא יכול לקנות דירה בעצמו כך עשינו גם אנחנו.
כשעמית סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם בחורה חדשה, שמחתי מאוד. עשיתי הכול כדי שתהיה לי מערכת יחסים טובה עם הכלה העתידית, לא גערתי או ביקרתי אותה. לא היה לי אכפת מי היא העיקר שבני יהיה מאושר איתה. בהתחלה מאוד אהבתי את נעה, היא הייתה מנומסת וצנועה. אבל רק אחרי החתונה, היא הראתה את פניה האמיתיות.
אחרי החתונה, עמית ונעה יצאו לירח דבש, וכשהם חזרו, נעה התפטרה. היא טענה שבמקום העבודה מתעללים בה, ורוצה למצוא משהו טוב יותר. אבל נשארה בבית שנתיים, ולא ניסתה באמת לחפש עבודה.
עמית ונעה גרו בדירה קטנה בשכונה מרוחקת בתל אביב. נעה לא עובדת, כך שעמית לא מצליח לחסוך מספיק לדירה חדשה, משום שנעה מכלה את הכסף במספרות ובבגדים.
לא הצלחתי להבין איך אפשר לא למצוא עבודה במשך שנתיים. אני חושבת שהיא משקרת כשהיא אומרת שהיא הולכת לראיונות. כנראה היא פשוט נהנית לחיות על חשבון בעלה.
שאלתי אותה פעם אם הם מתכוונים להביא ילדים, ונעה אמרה: “על איזה ילדים אפשר לדבר כשאנחנו חיים במרחב כזה קטן?” הצעתי להם להתחיל לחסוך למען משכנתא, ונעה אמרה: “אין לנו מה לחסוך, אנחנו בקושי מצליחים לסיים את החודש,”.
בחרתי לא לומר לה שאם הייתה עובדת, היה אפשר כבר לחסוך סכום נאה. לו היו באמת מתאמצים, הייתי עוזרת להם, כי חסכתי סכום מכובד. אך כעת איני רוצה לעזור, כי אני יודעת שנעה תבזבז את הכסף על דברים שוליים.
לאחרונה, נעה החלה להעלות את נושא הילד; היא מתלוננת שהזמן עובר ושצריך לחשוב על יורש, אך האם אפשר לגדל ילד בתנאים כאלה? בני התחיל להסכים עם דעתה.
“בסדר, אמא, נעה ואני חשבנו, למה שלא תסכימי להחליף איתנו דירות? לא נבצע שום רישום משפטי, פשוט נעשה החלפה וסיימנו. את תקבלי מספיק מקום לעצמך, ולנו יהיה מקום לגדל ילד,” אמר בני.
דבריו של בני פגעו בי. ידעתי שזה לא רעיון שלו. הסברתי שאני עובדת מחוץ לעיר ושזִקָן לא עוקר ממקומו.
“עוד כמה שנים תפרשי, ואז תראי נכדים,” אמרה נעה בחיוך.
סירבתי להצעתם, כי לא מצאתי בה שום עניין. איני רוצה לעזוב את הבית שלי.
לאחר מכן, בני המשיך לנסות להעלות את הנושא ונפגעתי עוד יותר מכל משפט. בני מעולם לא חיפש להרוויח על חשבון אחרים, אך אשתו דוחפת אותו לכך.
“יאללה, נלך הביתה. אמרתי לך, לאמא שלך לא אכפת אם יהיו לנו ילדים או לא. היא לא תעשה שום דבר בשבילנו,” אמרה נעה לבני כשהגיעו לביקור האחרון.
מאז, בני לא יוצר איתי קשר, לא עונה לשיחות ולא חוזר אלי. אני לא מבינה מדוע בני מתנהג כך הוא לא טיפש, אבל כשנעה לידו הוא משתנה.
מניסיון החיים שלי למדתי: כשאנשים מנסים לכפות עליך החלטות שנוגדות את הרצון שלך, אין צורך להיכנע. הבית והערכים שלך הם עמוד התווך שעליהם תוכל לסמוך תמיד, גם כאשר מתמודדים עם לחצים מכיוון המשפחה. בסופו של דבר, עדיף להישאר נאמנים לעצמך ולבחירותיך זו הדרך האמיתית לשמור על שלום פנימי.
