אני אם לשני ילדים. לכל אחד מהם אבא אחר. הבת הראשונה שלי, נעה, כבר בת 16. אבא של נעה דואג לה ומשלם מזונות באופן קבוע, והוא תמיד איתה בקשר. למרות שאקס שלי התחתן שוב ויש לו כבר שני ילדים חדשים מהנישואים השניים, הוא לא שוכח את הבת שלנו.
הבן שלי, לעומת זאת, פחות בר-מזל. לפני שנתיים, בעלי השני חלה קשה, ובתוך שלושה ימים נפטר בבית החולים. חלף זמן מאז, ועדיין לפעמים אני מתקשה להאמין שהוא איננו. לעיתים אני מרגישה ששער הדירה ייפתח והוא ייכנס, יחייך אלי ויאחל לי יום טוב. ברגעים כאלה אני בוכה כל היום.
בתקופה הזו, נורא התחברתי לאמא של בעלי המנוח, דליה. עבר עליה כל כך קשה כמו שעבר עליי הרי הוא היה הילד היחיד שלה. נשארנו יחד, תמכנו אחת בשנייה, ניסינו לעבור את התקופה הבלתי אפשרית הזו יחד. היינו מתקשרות המון, מבקרות זו את זו ומדברות בלי סוף על בעלי.
היו אפילו רגעים שחשבנו לעבור לגור יחד, אבל דליה לבסוף שינתה את דעתה. וככה עברו להן שבע שנים. תמיד הייתה בנינו חברות אמת. אפשר לומר שאפילו היינו כמו אחיות.
אני זוכרת כשנכנסתי להריון, דליה פתאום העלתה את נושא בדיקת האבהות, לא ממש ברור לי למה. התברר שהיא ראתה בתוכנית טלוויזיה סיפור על גבר שגידל ילד של מישהי אחרת וגילה את האמת רק אחרי שנים. אמרתי לה שזה שטויות גמורות.
“אבל אם גבר בכלל חושב שהילד לא שלו הוא כנראה לא יהיה אבא אמיתי אלא רק ‘אבא של שבת’!”
דליה התעקשה שהיא בטוחה שהריון שלי היה דווקא מבנה. ידעתי שברגע שיהיה לי ילד, היא תרצה בדיקת אבהות, אבל דליה שתקה.
הקיץ הזה דליה חלתה מאוד, והמצב הבריאותי שלה הידרדר במהירות. החלטתי שהיא חייבת לגור קרוב אלי. מצאנו סוכנות נדל”ן, והתכוונו לרכוש לה דירה פידיון בשקלים, כמובן.
ואז דליה הייתה חייבת להתאשפז, והייתי צריכה להציג את תעודת הפטירה של בעלה למען הסוכן. דליה לא הייתה מסוגלת, אז הלכתי לדירה שלה לחפש את המסמך. פתחתי תיק ישן, חיפשתי בין המסמכים ופתאום מצאתי מסמך אחר, מסקרן.
זו הייתה תוצאת בדיקת אבהות. מסתבר שכשהבן שלי היה רק בן חודשיים, דליה עשתה בדיקה שהוכיחה שהוא בנו של בעלי.
הרגשתי זעם. פתאום נחשף שדליה לא האמינה לי אף פעם. לא שתקתי וסיפרתי לדליה בדיוק מה אני מרגישה. עכשיו היא מבקשת סליחה שוב ושוב, ומצהירה כמה היא מצטערת על הטעות המטופשת שלה. אבל אני פשוט לא מצליחה להירגע. מרגיש לי שאיבדתי אמון בבת-ברית שלי, והיא שתקה כל כך הרבה שנים…
יש בתוכי קול שלא רוצה לעזור לה יותר. אבל אני גם יודעת שאין לה אף אחד חוץ ממני. אני לא רוצה שתמר, הבן שלי, יפסיד את סבתא שלו, והלב שלי אומר לעזור לדליה. אבל אין ספק, לא תהיה בינינו יותר אותה חום ואמון כפי שהיו בעבר…
