הדבר היחיד שאני מקשרת לאבא שלי הוא מריבות, צעקות, ומהומות. גדלתי בעוני. אמא עבדה עד שעות מאוחרות כדי לפרנס אותנו, ואבא חיפש כל הזמן סיבות לריב. פעם אחת הלכנו לשוק לקנות ירקות. המוכר התלוצץ עם אמא שלי, ואנחנו צחקנו. אבא שלי הביט בנו במבט קר ושתק.
כשחזרנו הביתה, התחיל סצנה אמיתית. הוא צעק כל כך חזק שכל השכנים שמעו אותו. מאוחר יותר, הוא הרים יד על אמא שלי. אחר כך קרה עוד משהו. קולגה שלו אמר בצחוק שאני בכלל לא דומה לאבא שלי, אלא יותר לאמא, ושכנראה לא קיבלתי ממנו כלום. הייתי אז בת 12. אבא שלי עזב את הבית באותו זמן, ואמר שאמא שלי קלקלה אותי.
מאז כמעט ולא נשאר לנו כסף אפילו לאוכל. אבא שלי לא שילם מזונות, ואמא שלי לא רצתה להילחם אתו בבית המשפט, אז היא נאלצה להתמודד לבד. היא מצאה עבודה נוספת. בזמן שלמדתי בתיכון, עשיתי הכול כדי להתקבל לאוניברסיטה. בסוף הצלחתי למצוא עבודה ולפרנס את עצמי.
לבסוף, התחתנתי בהצלחה והצלחתי לעזור לאמא שלי כמו שתמיד חלמתי. לא מזמן קיבלתי הודעה. היא הייתה מאבא שלי. הוא כתב שהוא רוצה לחדש את הקשר בינינו. אני לא יודעת מה לעשות. כמה חברים מייעצים לי להיפגש איתו ולדבר, אבל בכנות, אין לי באמת רצון לעשות את זה. אני עדיין זוכרת את הרגע שהוא עזב אותנו. הוא זר מבחינתי. אין לי ממנו שום זיכרון טוב. החלטתי בינתיים לא לספר לאמא שלי על ההודעה. אני באמת לא יודעת מה לעשות…
