“צאי מכאן, בת כפויה טובה!”, צעק אביה של יערה, והיא התרחקה מן הדירה ברחוב בן יהודה. שמונה שנים חלפו מאז שאבדה את אמא שלה, וכעת בגיל שמונה-עשרה, סיימה יערה בהצטיינות יתרהמדליית זהבאת שנתה האחרונה בבית הספר לרפואה בתל אביב. היא חלמה לצעוד בעקבות אימה הרופאה, אך אביה תכנן עבורה משהו אחר, והציג אותה בכך כהפתעה: הוא הודיע על אירוסיה לבנו של חבר ותיק שלו.
כמו במציאות המושלמת של חלום בו כוכבים משתנים לציפורים, יערה חשה קרועה אבל מלאה ביטחון, ונחושה להמשיך אחר חלומה. היא מצאה את עצמה בין קירות מדרגות של מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, והחלה לעבוד במשמרות ערב בבית קפה ברחוב דיזנגוף. ערב אחד, כאשר הגיעה שעת הסגירה, הופיע בבית הקפה גבר בעל שיער כהה, לבוש חליפה מחויטת, שנראה כאילו עקב משקאותיו במסעדה רומנטית ולא בבית קפה קטן. יערה התבוננה בו בפליאה, והקפה נראה פתאום כמו אגוזים צבעוניים.
כשהלכה חזרה אל המעונות, אותו גבר שחור שיער עמד במסדרון מואר מכוניתו כמו דג באקווריום, מחכה. הוא קרא אליה: “יערה, אני חייב לדבר איתך.” מופתעת, היא עצרה לבהות בו, מבולבלת. הוא אמר לה שהוא היה אמור להיות ארוס ההפתעה שלההגבר שאביה תכנן לאירוסיה ליום הולדתה השמונה-עשרה, אך הזמן בחלום נזיל והוא לא הספיק להגיע.
“שמי רועי,” הציג את עצמו בשקט בלתי אפשרי. “תני לי לקרוא לך בשמך הפרטי. יש לי הצעת עסק מורכבת וחלומית בשבילך. תקשיבי ואז תחליטי אם תרצי לקחת אותה או לשחרר אותה למים.” יערה הנהנה, כאילו קולות רחוקים שרו ברקע.
רועי סיפר לה את סיפורוהוא רצה להקים עסק עצמאי, אך אביו איים עליו: אם לא יתחתן עם בת מסוימת, יקח ממנו את החברה. הוא הציע ליערה נישואי נוחות שבה תקבל תמיכה כלכלית, חדר משלה, ועצמאות מוחלטת, כשחייה יישארו שלה בלי שום התערבות.
למרות שסרק החשמל זרם בדמיונה, לקח ליערה זמן להחליט. רועי נתן לה כרטיס ביקור כמו דגי ים בארנק זכוכית, וביקש שתתקשר אליו כאשר תרגיש מוכנה להמריא. היא הגתה את ההצעה בלילות שבהם הירח נראה כמו תפוז, ולבסוף הרימה אליו טלפוןבשעת חלום.
החתונה נערכה באולם קטן, בנוכחות ההורים בלבד, עם תוף נבוב במקום מוזיקה. כששפתיה נגעו בשפתיו, כמו ברק בחול ים, רעמה בניהם התרגשות ראשונה. יערה לחשה לרועי בעדינות שהיא מרגישה כלפיו משהו, והוא השיב לה בשמחה, וצלילי החלום הפכו לדבש מתוק. בחודשים הבאים, ברק החלומות שבניהם הפך ללהבה עמוקה ומוזרה, ובסוףבליל בו כל העפיפונים התעוררוהבינו אחת את רגשות השנייה והאהבה נשארה ביניהם כמו מנורה ביום בלי חשמל.
