אפילו בחלומות הכי משונים לא חשבתי שאגיע למצב כזה. לא תפסתי בכלל עם מי חייתי כל השנים האלה.
הכרתי את רועי כשהייתי בן 15, והוא בן 17. חמש שנים אחר כך התחתנו, ובתוך שנה כבר הייתה אשתי בהריון. רועי היה בעננים כשהבת שלנו נולדה. הוא השקיע המון תשומת לב, וגם עבד קשה יותר.
רועי קנה לנו דירה גדולה עם שני חדרי שינה בתל אביב. הבת שלנו הייתה ממש נסיכה בשבילו. הוא היה לוקח אותה לגן ולכל החוגים, מטייל איתה, וצופה איתה בסרטים מצוירים. הרגשתי שיש לי משפחה מושלמת, עד שכמו רעם ביום בהיר הכול השתנה.
בזמן שהייתי בחופשת לידה עם הילד השני, נשמע דפיקה בדלת. בחורה עמדה בכניסה עם תינוק בזרועותיה. הזמנתי אותה להיכנס פנימה, היא נראתה בסביבות גיל 20. ברגע ששאלתי לשמה, גיליתי שזו דניה, בת 19. דניה הייתה האישה השנייה של בעלי.
שבועיים קודם היא ילדה בן, והחליטה לפתור את הכול אחת ולתמיד. סיפרה שהם יחד כבר שנתיים, אך דניה ממש לא התכוונה לוותר בקלות. התקשרתי לרועי וביקשתי שיבוא מיד הביתה. התשובה שלו הדהימה אותי:
“ילדים, הסתדרנו עד עכשיו כל כך יפה, אז למה לשנות? אני לא הולך לעזוב את אף אחת מכן, לא רוצה גירושים, אבל גם דניה לא עוזב.”
לא הייתי מוכנה לספוג את זה. עם דמעות בעיניים ארזתי לו את הדברים. כשזרקתי אותו מהדלת, הוא קפץ אחרי ואמר:
“מאמי, תתחרטי על זה. הדירה רשומה על שמי, את והילדים תאלצו לעלות לדירה הישנה שלך בבת ים. אל תסמכי על מזונות, המשכורת שלי רשמית היא מינימום. תחשבי עכשיו איך תסתדרי.”
לא האמנתי שהמילים האלו מגיעות מהגבר שאהבתי כל כך.
היה ברור לי שלא ארצה שהילדים שלי יגדלו לידו. רועי עזב עם דניה, ואני ארזתי את הדברים שלי ושל הילדים וחזרתי לדירה שלי בבת ים.
לא היה זמן לבכות. רועי הגיש גט במהירות, ואני השתמשתי בכל מה שנשאר לי עשרת אלפים שקלים כדי לשכור עורך דין טוב. הוא עשה את העבודה, וכך הדירה נשארה שלי ושל הילדים. אפילו לא ביקשתי מזונות.
שבע שנים אחרי, התחתנתי שוב. בעלי החדש שונה מאוד מרועי הוא אדם נהדר. דרך אגב, התברר שדניה רצתה רק כסף מהבעל הקודם שלי, וכשהוא איבד את הדירה, זרקה אותו החוצה. הוא ניסה לחזור אליי, אבל אי אפשר לשבת על שתי כיסאות, במיוחד אחרי כל מה שאמר לי.
היום אני מביט לאחור ומבין לפעמים צריך לשחרר את מה שלא שייך לנו באמת, ולסמוך על הדרך שתחזור לנו טוב יותר.
