לפני חצי שנה קרה לנו דבר קשה במשפחה אבא שלי נפטר.
איזה זמן אחרי ההלוויה, הגיע אלינו אח של אבא שלי, דוד אייל. הוא ביקר אותנו לעיתים רחוקות, והקשר בינו לבין אבא שלי תמיד היה די קר. לא היו ביניהם ריבים, אבל גם לא דיברו הרבה. כל אחד חי את חייו.
שאלתי אותו, “איך הייתה הנסיעה?”, והוא שאל אותי למה אני פונה אליו בלשון שאתה. “כי אני הדוד האהוב עלייך!”, ענה לי דוד אייל בחיוך מתוק, כאילו באמת היה הדוד האהוב עליי ביותר.
הוא לא הודיע שהוא מגיע, אז בכלל לא היינו מוכנים לביקור שלו. בעצם, מאז ההלוויה לא שמענו ממנו בכלל לא טלפון, לא הודעה, כלום. פתאום פשוט צץ על סף הדלת.
כשישבנו ביחד לשתות תה, הדוד שלי שאל אותנו, “איך מחלקים את הירושה? בינינו שלושתנו? אין עוד מישהו אחר?” אמא הייתה קצת בשוק, שאלה, “איזו ירושה?”
האמת, הייתה ירושה דירה נחמדה, בית גדול ומרווח במושב, ושתי מכוניות. אמא ניסתה לשכנע אותי שנמכור את הבית ונקנה דירה בעיר שבה למדתי, אבל החלטנו לא למהר נמתין עם זה.
“על איזו ירושה?” הוא ענה, “הנכסים שהשאיר לי אח שלי! תביני, אילו מרתה ואני לא היינו פה את היית מקבלת הכול. אז אין לכם זכות לשום דבר!” אמא השיבה, “אני אשתו, אני זכאית! ואתה? מה פתאום!” “אני אח שלו!”, מתעקש הדוד, “יש לי זכויות.” “לפי החוק, אין לך!”, ענתה אמא. “ומה אם זה לא צודק?”
דוד אייל ממש חכם הוא ידע שהחוק לא לצידו, אז ניסה ללחוץ על המצפון שלנו. אבל לא מצאנו שום היגיון במה שאמר. אבא שלי ודוד אייל אף פעם לא היו קרובים, ומעולם לא היה לו קשר לרכוש של אבא.
אבא שלי, כשחלה, מיד אמר שכל מה שיש לנו צריך להיות שלי ושל אמא. הוא מעולם לא חשב לתת אף חלק מהנכסים לאף אחד חוץ מאיתנו.
“אייל, אתה יודע טוב מאוד שאבא לא רצה שתהיה שותף בירושה. אף פעם לא היית קרוב אליו!”, אמרתי לו. “זה כמו סרט גרוע אדם מתחתן ואשתו לוקחת הכול, ושאר המשפחה נותרת בלי כלום!”
דוד אייל ממש ניסה ללחוץ עלינו ולהעיר את המצפון, דרש שנחלק את הרכוש לשלושה. בסוף אמא שלי אמרה, “די, זה לא יקרה. אנחנו לא ממשיכים את הדיון הזה!”
כשעזב, אני ואמא התארזנו ועברנו לדירה שלנו בתל אביב. מכירים אותו טוב, יודעים שהוא לא יוותר. מדובר בסכום גדול שליש מבית פרטי מהמם, שליש מדירה במרכז העיר, ושליש משתי מכוניות. המון כסף.
בסוף, הדוד החליט ללכת לבית משפט. הוא מקווה לזכות. אבל החוק לצידנו. מה הוא מצפה שיקרה, באמת?
