כך קרה שאני לא זוכרת את אבא שלי. אני יודעת עליו רק מסיפורים של אמא שלי היא סיפרה שהכול היה טוב לפני שהגעתי לעולם. אבא שלי תמך בה ועזר לה, אבל גר איתה פחות משנה. ברגע שאמא שלי ילדה אותי, הוא פשוט נעלם. אז לא היו טלפונים ניידים, ואמא שלי לא ידעה איפה לחפש אותו. גם במקום העבודה שלו לא ידעו לאן הוא נעלם. זה היה לה תקופה קשה מאוד.
היא מצאה עבודה, וכיוון שלא היה לה עם מי להשאיר אותי לקחה אותי איתה לכל מקום. אני זוכרת היטב כמה קר היה בחדר שבו אמא שלי עבדה. לכן הייתי חולה לעיתים קרובות. מאוחר יותר התחלתי ללכת לגן ילדים, ובינתיים אמא שלי מצאה עבודה אחרת מנקה בבניין משרדים בתל אביב.
לא היו לנו מספיק שקלים, אבל ראיתי כמה קשה אמא שלי עובדת. היא עשתה הכול בשבילי. אחרי המעשה של אבא שלי היא החליטה לחיות בשבילי. סיימתי בית ספר ואוניברסיטה. מצאתי עבודה, וכעת אני עוזרת לה בכל מה שאני יכולה מנסה להפחית את הדאגות שלה. בכל השנים האלה לא שמענו דבר מאבא שלי. הוא מעולם לא שאל על החיים שלי.
אבל יום אחד נשמעה דפיקה בדלת. אמא הלכה לפתוח, שמעתי קול של גבר. יצאתי וראיתי זקן עם מקל. אמא שלי הסתובבה אליי ואמרה, שזה אבא שלי.
הוא בכה והתנצל, אמר שהוא היה צעיר וטיפש, פחד מאחריות. כל הזמן הזה אבא שלי גר בירושלים, עם משפחה חדשה ובת צעירה ממני מעט. אבל אחר כך התחיל לשתות, ואשתו השנייה זרקה אותו מהבית. עכשיו, כשהוא זקן, אף אחד לא רוצה אותו. בתו לא הרשתה לו לשוב לבית. כל מה שנשאר לו זו תקווה ליחס מהאמא שלי ומהמני. ואני לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד זה אבא שלי, חיכיתי לו כל כך הרבה שנים. מצד שני הוא עזב אותנו והופיע רק כשהיה צריך עזרה. הכי מרחמת על אמא שלי, לא רוצה שהיא תידאג. אמא שלי השקיעה כל כך הרבה כוח ובריאות כדי ללמוד לחיות לבד, ופתאום הוא הופיע. אמרתי לו שאני צריכה זמן לחשוב. אמא שלי שותקת, ואמרה שזה צריך להיות ההחלטה שלי.
