החמות שלי היא אישה עם אופי מאוד קשה ובלתי מתפשר. הריבים וההתערבויות שלה בחיים שלנו גרמו לי ולבעלי להילחם על השקט שלנו כמעט כל יום. למרות חוסר ההסכמה שלה, נאלצנו לגור יחד אחרי החתונה בגלל נסיבות משפחתיות מסוימות. לעיתים קרובות השתתפנו בפעילויות כמו קטיף תותי עץ או זיתים, בעיקר עבור שימורים, ומה שנשאר לא הגיע אף פעם למשפחה שלנו.
בהתחלה הייתי יוצאת איתם לקטיף רק בסופי שבוע, כי עבדתי במשרה מלאה. אך אחרי שילדתי את בתי, זה הפך כמעט ליומיומי. החמות שלי התעקשה שנצא מוקדם בבוקר לקטוף, גם כשהיה חום כבד ביער, יתושים ומלא ביצות, בלי שום הגנה. היא שמרה את כל הפירות לעצמה בפריזר.
המצב החמיר כשהבעל שלי סוף סוף שוחח איתה על מצוקתנו הכלכלית, כי גם לנו היה צורך בתמיכה. זה הוביל לעימות לא נעים, והחמות החליטה “להעניש” אותנו והגישה לנו מרק עם כמות קטנה מאוד של בשר. נפגעתי והרגשתי מדוכאת, נעלתי את עצמי בחדר האמבטיה ופרצתי בבכי.
בסופו של דבר החלטנו לשכור דירה ולגור בנפרד מהחמות. זה הביא לנו הקלה ואפשר לנו למצוא שקט ושלווה בבית שלנו. אמנם אנחנו מבקרים אותם מדי פעם, אבל אני מסרבת לשתות תה אצלה בבית, כמחאה שקטה נגד ההתנהגות שלה. אני בטוחה שהיא יודעת למה אני מתנהגת כך, אבל כנראה שזה לא מזיז לה.
מה דעתכם על ההתנהגות של כלה וחמות במצב הזה? מי באמת צודקת?
