הייתי אצל נעה בבית, כשפתאום הופיע אבא שלה. הוא הביא כמה מצרכים מהשוק ומצא אותנו יושבים בסלון. מיד ראיתי את המבט שלו מתקשח והוא התחיל להראות שהוא לא מרוצה מהנוכחות שלי. נעה לקחה אותו למטבח, אבל שמעתי איך הוא מדבר עליי, ממלמל בקול חד שאני בסך הכול “בחור מהפרברים” שרוצה לגור בדירה של נעה. הוא אמר שראה אותי כמה פעמים מסתובב בסביבה של הבית שלהם. כמעט שהוא האשים אותי במעקב אחרי הבת שלו.
הכי הפתיע אותי שכמו שהוא דיבר, גם נעה ענתה, כאילו אנחנו רק עובדים יחד מדי חודש בספרייה של האוניברסיטה, ולכן אני מסתובב באזור. בפועל אנחנו כבר בזוגיות חודשיים, רק שהספקתי להבהיר לנעה שזה שההורים שלי גרים בבית בפרברים לא אומר שאני באמת מהפריפריה. אנחנו חיים ממש קרוב לתל אביב, יש לנו בית יפה עם שתי קומות ואבא שלי מנהל עסק משגשג. נכון, אני לא נוסע ברכב גרמני יוקרתי או מתגאה בקול רם שמשפחתי עשירה, אבל זה עדיף כך. בצורה הזאת אנשים כמו נעה והמשפחה שלה מסננים את הסביבה שלהם.
לא במקרה אמא שלי תמיד אמרה לי שלא כדאי לדבר על כסף או על עושר, כי מי שאני אוהב, לא אמור לבחון אותי על פי זה. וגם שלא ירגיש מבוכה בגללי, אפילו אם אני לא נראה מיליונר במבט ראשון.
