ביום שלפני תחילת החופש, הציע לי בעלי שנעביר את הקיץ בבית הנופש של הוריו באזור השרון. במשפחה שלנו יש שני ילדים הבן שלנו, איתן, בן תשע, שסיים את הלימודים וכל החופש מבלה; והבת הקטנה שלי, נעה, בת שבעה חודשים, שתהיה הרבה יותר נינוחה באוויר הפתוח ובירוק מאשר בעיר החמה והמחניקה שלנו, תל אביב.
בעלי, דניאל, הרגיע אותי שההורים שלו בטוח ישמחו לראות אותנו ואת הנכדים, במיוחד כי הם יודעים כמה קשה לגדל תינוקות קטנים; הם לא ידרשו מאיתנו מאמץ מיוחד ונוכל לנוח גם אנחנו.
חשבתי שזו תהיה הזדמנות מצוינת לבלות את הקיץ כמשפחה והסכמתי. כפי שהתברר מאוחר יותר, טעיתי מאוד…
כבר בתחילת החופש, דניאל ואביו, יהודה, לא רצו להישאר איתנו יותר מדי; הם חזרו הביתה לעבודה וחזרו רק בסופי שבוע, ואז ציפו לארוחה חמה, בית נקי, ותנאי אירוח נוחים כאילו הם בבית מלון, בשביל לנוח מהשבוע העמוס.
במשך השבוע נשארתי בבית הנופש עם הילדים ועם חמותי, רבקה. איתן היה מספיק חכם לברד את כל הבית תוך דקות; נאלצתי להשגיח עליו כמעט כל הזמן. נעה עדיין הייתה תינוקת, והייתי חייב לדאוג גם לה, גם לאכול ולנוח כמו שצריך כדי לא לבוא חלשה. הלחץ והמתח שם היו הרבה יותר גבוהים מאשר בעיר, ולא ממש הרגשתי שאני נהנית מהטבע כמו שקיוויתי.
אני ורבקה מיד חילקנו בינינו את העבודה: היא התעסקה בחממות, בצמחים ובזריעות, ואני הייתי אחראי על הבית והבישולים. החלטנו שגם את הילדים נשגיח לפי תור. בגלל ההנקות הליליות של נעה, הייתי הולך לישון מוקדם, סביב תשע בערב, בעוד שרבקה עוד עבדה בגינה. בכל ערב, אחרי ששמתי את הילדים לישון, שאלתי אותה אם היא צריכה עזרה, והיא תמיד אמרה שאין צורך.
חשבתי שאני מתמודד יפה עם הקשיים של בית הנופש ושיש לי מערכת יחסים טובה עם רבקה.
התברר שטעיתי מאוד. הכול התברר כשדניאל הגיע באחד מסופי השבוע, לקח אותי הצידה ואמר לי שאמא שלו כועסת עליי. מסתבר שהיא עייפה מהעבודה בגינה, ולא מקבלת שום עזרה ממני, ואני לכאורה “רק ישן כל הזמן”. אפילו חזר על הדברים שלה לטענתה, כל כלה צריכה להתעורר לפחות שעתיים קודם וללכת לישון שעתיים אחרי חמותה.
אפילו העובדה שלא סידרתי כל יום את המיטות של הילדים אחרי שנחו הפריעה לה מאוד; לפי ההשקפה שלה, זה חוסר היגיינה בלתי מתקבל על הדעת.
אולי אני לא עקר בית מושלם, אבל באמת לא מבין למה עליי להתיש את עצמי בגינה רק כדי לרצות את רבקה…
