יומן אישי מחשבות של ערב
כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, הכרתי את אורי בחור חכם וטוב לב, אבל הגיע ממשפחה פשוטה ולא היה לו מקור פרנסה קבוע. באותם ימים, גם תומר בן למשפחה מבוססת מצפון תל אביב, הפגין בי עניין. גדלתי בבית שבו מודאגים כל הזמן מהמינוס בבנק, ולא פעם חלמתי על חיים נוחים ורגועים, בלי מחשבות על כסף. כשהציע לי אורי נישואים, דחיתי אותו. חשבתי שאם אהיה עם תומר עתידי יהיה בטוח. אולי ככה סוף סוף אתענג על יציבות כלכלית ואפסיק לחשוש מדי חולשה בשקל.
למרות שאהבתי מאוד את אורי, הכסף ונוחות החיים סנוורו אותי. לצערי, עם הזמן גיליתי שתומר בכלל לא מתאים להיות בן זוג תומך ואכפתי. הוא היה רגיל שכל דבר מגיע לו בקלות, אף פעם לא העריך עבודה קשה או מאמץ. כשהוריו העבירו אליו את העסק המשפחתי, הוא פשוט לא עמד באתגר והעסק קרס. במשך שנים הסתמכנו על תמיכת ההורים שלו, ותומר לא ניסה לשנות את מצבנו. כשהיינו במשבר כלכלי, הצעתי לו לעבוד איתי, אולי במשרד שלי. הוא סירב בתוקף לא רצה להיות שכיר ולא ראה צורך להשתדל.
לפני כמה ימים, פגשתי את דנה, חברה ותיקה מהאוניברסיטה, והיא סיפרה לי שאורי הפך ליזם מצליח. הוא יצא מהמציאות הקשה, התאמץ, בנה את עצמו וגייס משאבים מדהימים. עכשיו חייו מלאים בשפע ואפשרויות. הרגשתי סערה של רגשות גאווה לצד צער כבד בלב. הבנתי שלא באמת הפסקתי לאהוב אותו. על פי דברי דנה, אורי עוד רווק, ואני מצאתי את עצמי תוהה האם עוד יש לי סיכוי? האם אפשר לתקן טעויות?
הזמן עבר, והשקט של הלילה מעורר בי הרהורים אני מצטערת שלא הערכתי מספיק את הקשר שהיה לי עם אורי ובחרתי בנוחות ובכסף במקום באהבה אמיתית. הייתי צריכה לבחור באדם שממלא את הלב, לא בארנק המלא. עכשיו אני חיה עם ההשלכות הכואבות של הבחירות שלי, ומתמודדת עם הידיעה שאולי איבדתי משהו גדול וחיוני: זוגיות שאפשרה לי באמת להתמלא ולחיות באושר.
