אני מאמין שאין מקריות במה שמתרחש בחיים שלנו לכולנו יש אחריות מלאה לכל מה שקורה, ואנחנו חייבים לעצמנו הכל. הבחירות שעשיתי בעבר משפיעות מאוד על איך שאני חי היום. בחיים שלי, עשיתי טעות קשה מאוד כשקשרתי את גורלי לאדם חסר אחריות. נפלתי בפח של אהבה לעמית, סמכתי עליו על אף שידעתי שהוא מסתובב עם הרבה נשים. האמנתי שיגיע השינוי ויהיה בשבילי אחר, אבל האמת היא אנשים לא משתנים. גם כשנולד לנו הבן, עמית נותר אותו גבר, ותמיד מצא עניין בנשים אחרות.
לפני כמה שנים התחילו לצוץ שמועות על ההרפתקאות החדשות של בעלי. כולם חברים, שכנים ואפילו בני משפחתי סיפרו לי דברים ששרפו לי את הלב והשאירו אותי המומה ובושת פנים. הייתי תקועה במצב הזה חמש שנים שלמות. למזלי, עמית עזב את הדירה שלו ונתן אותה לבן שלנו, רק כדי להימנע מתשלום מזונות. אני שכרתי ממנו דירה ונאלצתי לעבור אליה עם הבן שלי ועם אמא שלי, שהייתה זקוקה לעזרה יומיומית.
מאז ומתמיד ניסיתי לתת לבן שלי את החיים הכי טובים שיכולתי. כל שקל שהרווחתי מהשכירות שמתי בצד עבור הלימודים שלו, בגדים וכל הוצאה אפשרית. רציתי שיזכה לילדות נהדרת. בנוסף, את מה שחסכתי שמתי במזון, בתרופות עבור אמא שלי, ובתשלום חשבונות. הייתי בטוחה שכשיגדל, יעריך את כל המאמצים שהשקעתי בו. והנה, היום אני בן 57, נאבק במחלת הסוכרת. כדי לשרוד את היומיום אני חייב לבדוק את רמת הסוכר בדם בצורה קפדנית ולהזריק אינסולין כל הזמן.
מצער אותי להודות שהמחלה לא מאפשרת לי לעבוד, ואף אחד לא רוצה להעסיק אדם בגילי שסובל מסוכרת. ההכנסה היחידה שלי היא מהשכירות של הדירה. הבן שלי, עידן, בדיוק חגג יום הולדת 31, והוא הודיע לי כי השוכרים בדירה של אביו צריכים לפנות אותה הוא מתכנן לעבור לשם עם אשתו. כששאלתי אותו איפה אגור עכשיו, עידן אמר לי בלי להסס: זה כבר לא בעיה שלך.
אני לא מצליח להבין למה עבדתי כל-כך קשה כל החיים ולא הצלחתי לשים כסף בצד לפנסיה? אני אבוד; לא יודע איך ממשיכים מכאן… אני חייב לקנות תרופות, אוכל, לשלם על כל החשבונות. איך ילד שלי מסוגל להתנהג אלי ככה? מי הוא חושב שהוא בעצם?
הלקח שלי מהחיים האלו: חשוב לא להפוך את עצמך לקורבן מתוך אהבה, לשמור על העצמאות ועל חשבון חיסכון, ולזכור שהמשפחה אהבה לא צריכה להיות חד-סטרית.
