Dinah ואני תמיד היינו קרובות מאז שהיינו ילדות, והחיים רק קירבו אותנו יותר. היא עברה לתל אביב כדי ללמוד באוניברסיטה, נשארה שם, מצאה עבודה והשכירה דירה. למרות המרחק, אף פעם לא ניתקנו קשר. היא הייתה מגיעה לבקר בחגים ודיברנו המון בטלפון. בגיל עשרים התחתנתי ונולדה לי בת. לפני שנה, אני ובעלי החלטנו לעבור לתל אביב, ובמקרה שכרנו דירה באותו אזור שבו גרה Dinah.
Dinah, היום בת עשרים ושבע, הייתה לבד כל הזמן הזה, וזה הפליא אותי, כי היא אישה מאוד מושכת. אבל לאחרונה היא סיפרה לי שסוף סוף התחילה לצאת עם מישהו. ממש שמחתי לשמוע את זה וביקשתי בהתלהבות שתכיר לי אותו. Dinah ענתה לי בצורה מסתורית ואמרה שעדיין לא הגיע הזמן.
הפגישה קרתה בערך חודש אחרי זה. יואב עבר לגור איתה, ואחותה הזמינה אותי ואת בעלי להגיע אליהם. בפעם הראשונה שראיתי את הארוס שלה, הייתי מאוד מופתע. הוא נראה הרבה יותר מגילו, משהו מעל שלושים, עם פנים שמרמזות על עבר של שתייה כבדה. הוא היה מרושל, כמעט כמו חסר בית. אני ובעלי החלפנו מבטים בהלם. מאוחר יותר גילינו שיואב מובטל וסיים רק תשע שנות לימוד.
לא הצלחתי להבין איך Dinah, אחותי המשכילה, היפה והחכמה, מצאה את עצמה עם אדם כמוהו. ניסיתי לדבר איתה על מה שמטריד אותי, והיא צעקה עליי שלא אתערב לה בחיים. היא אף אמרה שהיא רוצה להביא איתו ילד, דבר שהפחיד אותי מאוד. עצם הרעיון שהיא תביא ילד עם גבר כזה גרם לי תחושת דחייה עמוקה. היה לי קשה להבין למה בחרה להיות איתו, פשוט לא ראיתי בזה שום היגיון, גם אם לאנשים יש טעמים שונים.
