אני ונעמה תמיד היינו קרובות, מאז ילדותנו, והחיים רק קירבו בינינו יותר. נעמה עברה לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה ונשארה שם, מצאה עבודה ושכרה דירה קטנה. למרות המרחק הגאוגרפי, שמרנו תמיד על קשר. היא הייתה מגיעה לבקר בחגים, ודיברנו בטלפון לעיתים קרובות. כשהייתי בת עשרים, התחתנתי ונולדה לי בת. לפני שנה, אני ובעלי החלטנו לעבור לירושלים, ובמקרה שכרנו דירה באותו שכונה בה התגוררה נעמה.
נעמה, שהייתה אז בת עשרים ושבע, נשארה ללא זוגיות במשך שנים רבות. זה תמיד הפתיע אותי, שכן היא אישה מושכת מאוד. לפני כמה חודשים, בישרה לי סוף כל סוף שהיא התחילה לצאת עם מישהו. שמחתי מאוד ושאלתי אותה בהתרגשות אם תוכל להכיר לי אותו. היא ענתה לי במסתוריות שעדיין לא הגיע הזמן.
הפגישה קרתה כחודש לאחר מכן, כשדוד עבר לגור אצל נעמה. אחותי הזמינה אותי ואת בעלי להתארח אצלה. בפעם הראשונה שראיתי את דוד, ארוסה החדש, נדהמתי ממראהו. הוא נראה הרבה מעבר לגיל שלושים, פניו העידו על שנים של שתייה מופרזת. הלבוש שלו היה מרושל, כמעט כמו חסר בית. אני ובעלי החלפנו מבטים מופתעים. מאוחר יותר גיליתי שהוא מובטל ולמד רק עד כיתה ט’.
לא הצלחתי להבין איך אחותי המשכילה, היפה והחכמה בחרה להיות עם אדם כזה. ניסיתי לדבר איתה על מה שמטריד אותי, אבל היא צעקה עלי וביקשה ממני שלא אתערב בחייה. אפילו אמרה שהיא רוצה להביא איתו ילד, וזה זעזע אותי עמוקות. עצם הרעיון שתהיה להם ילדה או ילד הדהים אותי והגעיל אותי. קשה לי עד היום להבין מה גרם לה להחליט להיות לצידו, כשלא הצלחתי למצוא בכך היגיון, אפילו בהתחשב בכך שדרכי האנשים שונות כל כך.
