לא חלמתי שאי פעם אגיע לרגע כזה בחיים שלי. אתמול, בעלי עבר התקף כעס נוראי.
הוא אדם רגוע בדרך כלל, ולכן התפרצות הכעס שלו הכתה בי בהלם. מעולם לא הרים קול לידיי, אבל הפעם…
תמיד הרגשתי בת מזל שהוא כל כך שליו, שהבית שלנו שקט. היינו נשואים רק חודשיים, לפני כן יצאנו שלוש שנים, והכל היה כמו בסרט טוב. הוא היה קשוב, אף פעם לא פגע בי, אף פעם לא צעק, כמעט ולא התווכחנו.
הכל השתנה אתמול.
הוא תמיד אהב את השיער הארוך שלי, היה אומר לי שזה משגע אותו. אבל אתמול, כשהבחין בקווצות השיער שלי על הספה, התחיל מהומה שקשה לתאר. לא הייתי מוכנה לזה.
הוא התחיל לצעוק, כינה אותי מוזנחת, אמר שאני אפילו לא מסוגלת לנקות אחרי עצמי! הרי כל אחת יודעת שנשירת שיער זה טבעי.
פתאום האשים אותי שאני לא עושה כלום בבית כל היום, אפילו לנקות אחרי עצמי אני לא מצליחה, והוא עובד בלי הפסקה!
“אם אני אראה עוד פעם דבר כזה, הולכים ישר לבית הדין הרבני!” אמר לי, סוער כולו.
אני קפאתי במקום. רציתי ילדים איתו, כבר ראיתי את העתיד שלנו יחד, ותראו על מה הוא מדבר עכשיו מתגרש איתי בגלל שיערה?! בכיתי, דמעות שלא הכרתי, כי זו הפעם הראשונה שבכיתי בגללו. חודשיים של נישואים… מה יהיה עכשיו? הרי אין לי לאן ללכת…
מעכשיו הוא לא מדבר איתי בכלל. אני פוחדת שאם אנסה לפתוח בשיחה, הוא יתפרץ עוד יותר, כמו הר געש הוא כל כך זועם! האם זה טבעי שאפחד מהבעל שלי?
אני כבר פוחדת לייבש את השיער שלי. חוזרת הביתה מלאת חרדה, מדמיינת שאמצא מזוודה עם הבגדים שלי ליד הדלת.
מה אני אמורה לעשות עכשיו?
