יש הרבה סיפורים מרגשים על מפגשים מחודשים אחרי שנים רבות, והנה אחד מהם: אבא של עדן עזב את המשפחה כשהייתה רק בת ארבע. אמא שלה גידלה אותה לבד, אך החוסר במשפחה שלמה השפיע עליה מאוד. כבר מגיל צעיר, עדן ניסתה לעזור לאמא שלה בכל דבראפילו חיפשה עבודות זמניות, כי לא היה מפרנס בבית. בגלל זה, כמעט שלא היו לה חברים, בקושי יצאה לבלות, ודי נסגרה בתוך עצמה.
רק כשאמא שלה פרשה לפנסיה, עדן הצליחה להרשות לעצמה טיפה זמן לעצמה. ואז, במקרה, הכירה בחור. אחרי כמה זמן גם ההורים שלו פגשו אותה. ואז נועם הציע לעדן נישואין. הם התחילו לתכנן חתונה מפוארת, בדיוק כמו שעדן דמיינה לעצמה מאז שהייתה ילדה. כשתכננו את רשימת האורחים, עלה לראשונה הרעיון להזמין את אבא שלה.
אבל היא לא ידעה לא טלפון ולא כתובת שלו. נועם המליץ לה לתת את ההזמנה לדוד שלה, אח של אבא שלה, שאולי ידע איך להגיע אליו. בגלל איזו טעות הזויה, עדן איחרה לרישום בעירייה. בחוץ ירד גשם שוטף, אז היא זרקה על עצמה מעיל על השמלה ויצאה בריצה החוצה. פתאום, שמה לב למכונית ומי עומד לידה? אבא שלה כמובן. בלי לחשוב פעמיים, קפצה אל הרכב. כל הדרך רק בכתה. כל כך הרבה זמן חיכתה לרגע הזה… כנראה שיש להם הרבה על מה לדבר.
