יש הרבה סיפורים מרגשים על מפגשים מחודשים אחרי שנים רבות, וזהו אחד מהם. אביה של הילדה עלמה עזב את הבית כשהייתה בת ארבע בלבד. אמא שלה גידלה אותה לבד, אך היעדרותה של משפחה שלמה השפיעה על עלמה מאוד. מגיל צעיר, עלמה ניסתה לעזור לאמה בכל דבר היא אפילו חיפשה עבודות מזדמנות כי לא היה מפרנס בבית. בגלל זה כמעט ולא היו לה חברים, היא לא יצאה לבלות וגדלה בילדותה כילדה מופנמת ושקטה.
רק כשהאם יצאה לפנסיה, עלמה יכלה להרשות לעצמה להקדיש קצת יותר זמן לעצמה. באותה תקופה, היא הכירה בחור. לאחר תקופה מסוימת, הכירה לו את אמה. כשזמן חלף, עודד הציע לעלמה נישואין. הם תכננו חתונה מפוארת בדיוק כזו שעלמה חלמה עליה מאז שהייתה ילדה קטנה. כשהתחילו לערוך את רשימת המוזמנים, עלמה חשבה להזמין גם את אביה.
אבל היא לא ידעה את הכתובת שלו ולא היה לה הטלפון שלו. עודד הציע לה שתעביר את ההזמנה לדוד שלה אחי אביה והוא בוודאי יידע למי להעביר אותה. וכך, כתוצאה מטעות קטנה ומטופשת, עלמה איחרה ללשכת הרישום. בחוץ ירד גשם. היא זרקה את המעיל על שמלת הכלה שלה ומיהרה לצאת מהבית. פתאום הבחינה במכונית שעצרה סמוך לדלת, ואביה עמד לידה. בלי היסוס, נכנסה למכונית. היא בכתה כל הדרך. חיכתה לרגע הזה כל כך הרבה זמן… כנראה שיש להם הרבה על מה לדבר.
