בני התחתן לא מזמן. כמובן, לפני כן, הביא את חברתו אלינו הביתה לא מעט פעמים, ותמיד שמחנו לראות אותה. בחורה מנומסת, צנועה, חכמה ויפת תואר. שמחנו בשמחתו של בננו, והמשפחה התכוננה לאירוע החתונה בהתרגשות.
לחתונה, כלתי עיצבה את שערה כך שאוזניה בלטו היטב. נראתה נהדר, ולא שמתי לב למשהו מיוחד. אך פתאום, הבחנתי בכתם חן קטנטן שצץ על האוזן הימנית שלה. זה היה בדיוק אותו סימן כמו של בתי שאבדה לי לפני שנים רבות. רעד פשט בי. לא יכולתי להתאפק מהחשד.
יקירה, פניתי אליה, אני מתנצלת על השאלה, אך האם יתכן שאומצת כילדה?
לא, למה שתגידי דבר כזה? ענתה, קמה ממקומה, ונמשכה אל רחבת הריקודים עם החתן.
אמה ישבה לידה, שמעה את השיחה ונפנתה אלי באִשרוּר שקט. לא נותר עוד מה להסתיר. הוריה הודו כי אימצו אותה כשהייתה תינוקת.
התברר שכאשר נסעו, פגשו בילדה קטנה עומדת בצדי דרך ישנה, דומעת בדומיה. לא חשבו פעמיים לקחו אותה איתם. שנים ניסו להביא ילדים לעולם, אך לשווא. כדי להקל על ליבם, החליטו לגדל אותה כאילו הייתה בתם מלידה, ואף לא סיפרו זאת לאיש.
אותה שנה גם אני איבדתי את בתי היחידה. הלכנו יחד לשוק הכרמל ביום חמסין; לרגע אחד השארתי אותה לבדה, וכשחזרתי נעלמה בין נחילי האנשים. כל חיפושי העלו חרס. התקווה דעכה לאיטה בתוך המרקם האינסופי של העיר הגדולה.
וכעת, בני עומד לשאת לאישה את בתי בשר מבשרי! דמיינו זאת: מבין כל האנשים בארץ, בחר בה.
ממש כאילו עמדו לערער את קיומה של החתונה. הורי הכלה חששו: אולי האיחוד בין ילדינו לא יוכל להתקיים עוד. אך אני שִׁקטִּי אותם. לאחר שאיבדתי את בתי, ניסיתי לרפא את לבי, והחלטתי לאמץ ילד מאחד המוסדות. למען האמת, הוא מצא אותי שם, ובחר בי כאמו.
כך, בתוך לילה אחד, נחשפו שני סודות של נשים שאהבתן לילדיהן לא ידעה גבול.
הסיפור התפשט בין האורחים כמו ריח קל של שוקולית בשבת. כולם התווכחו וניסו לפענח את המקרה האם יד הגורל הייתה בזה, או רק צירוף מקרים נדיר?
ומי באמת יכול לקבוע, בחלום תל-אביבי עקום שכזה, מה אמיתי ומהו רק ניס של הלילה?
