אני בן 38, וכבר שנתיים שאני גר עם גבר שגדול ממני בחמש שנים. שמו דניאל. בעבר הוא היה נשוי, יש לו שני ילדים וגרושה, מיכל, שלא עובדת ודורשת ממנו כסף או עזרה כמעט בכל ערב.
אני מעולם לא הייתי נשוי ואין לי ילדים. אולי תגידו שאני לא מבין מהי משפחה ומהם ילדים. זה לא נכון אני מבין היטב. גם ברור לי שזה לא נורמלי לחיות עם אישה ואחר כך לרוץ כל הזמן לגרושה.
מתחזק אצלי הרושם שמיכל, הגרושה, מנסה להחזיר אותו אליה. בכל יום היא מתקשרת ומספרת שהתרחש משהו דחוף, אז דניאל מסיים בעבודה ומיד רץ אליהם. לא חוזר עד שעות מאוחרות. אפילו את חג החנוכה האחרון לא זכינו לחגוג ביחד, רק שנינו. שוב התקשרה, שוב משהו קרה, והוא הלך.
וכל הזמן אני תוהה למה הוא חייב ללכת כל פעם? כל המשפחה שלו, כל החברים, כולם גרים בסביבה. זה ברור היא מקווה שיחזור אליה. אני מותש. אבל מה עליי לעשות? להיפרד? לדבר איתו כבר לא עוזר…
בסוף, אחרי לילה נוסף בו חיכיתי לו לבד עם הלב שלי מלא ספקות, הבנתי משהו חשוב: אי אפשר להכריח אף אחד לבחור בך, אם הוא בעצמו לא רוצה. כואב לי, אבל למדתי לשים את עצמי במרכז, ולהאמין שמגיע לי בן זוג שרואה אותי ואת הצרכים שלי באמת.
