אחרי שאמא הביולוגית שלי הפסידה בקרב מול הסרטן, אבא שלי החליט להביא אישה חדשה לבית שלנו שתשמש כאמא לי ולאחים שלי. במשך הרבה זמן התנגדתי לקרוא לה “אמא”, אבל עם השנים הפך ברור שמגיע לה התואר הזה.
כשהאמא שלי הלכה לעולמה, הייתי קטנה מאוד, ואבא שלי מצא את עצמו טובע תחת כובד האחריות של גידול שלושה ילדים צעירים לבד. הוא הבין שצריך דמות אם, ופנה לאישה שהכיר בשם תמר, וביקש ממנה להיות לנו לאם. תמר הסכימה בחפץ לב, לקחה על עצמה את התפקיד במסירות ואהבה. מיד דאגה לבית, שהכול יתנהל כשורה, ואפילו השקיעה מכספה שקלים לתפור לי ולאחים שלי תלבושות לבית הספר.
האחים שלי קיבלו אותה מהר כאם החדשה, אבל לי היה קשה להשלים עם הרעיון. לקח לי זמן עד שהתרגלתי וקראתי לה “אמא”. באותו גיל, היה לי קשה לדבר, אבל באחד הימים הצלחתי לספר לה שאמא הביולוגית שלי תמיד הייתה אוספת את שיערה לְגוּלָה נמוכה. תמר אימצה את התסרוקת הזאת מאז, כדי לכבד את זכר אמי.
למרות הדאגה והמאמצים שלה, עדיין לא יכולתי לקרוא לה “אמא”. אבא שלי הגה רעיון משונה כדי לעודד אותי הוא ארגן מפגש משפחתי, בו תמר הכינה עוגת הדבש שאני הכי אוהבת. התנאי לקבל פרוסה היה שאקרא לה “אמא”. לבסוף אמרתי “אמא”, והיא הפכה לחלק בלב של כולנו.
החיים שלנו היו מלאים אתגרים: ההורים התמודדו עם קשיים, והמחלות לא פסחו על הבית. אמא שלי נלחמה באותה מחלה שגזלה ממני את האם הביולוגית, אבל היא ניצחה. המשפחה שלנו נשאה כאב כבד כשבנם הראשון של ההורים שלי נעלם ערב חופתו ונמצא לאחר מכן ונקבר. למרות הכאב שבלתי ניתן לתיאור, תמר נותרה עמוד התווך של המשפחה, מלאה חמלה, עדינות ואהבה נדירה.
למרות כל הקשיים והאבדות, אמא שלי גידלה חמישה ילדים, דאגה לנכדיה, והיום מתענגת על ניני המשפחה. היא מתעוררת לפני כולם, מנקה את הבית, וסורגת מתנות קטנות לילדים הקטנים ביותר במשפחה. אפילו בגילה, היא מלאה סיפורים ואהבה, והזמן איתה תמיד מתמלא שמחה. כשרונה לאהוב לא נגמר, והמשפחה כולה מבורכת בזכותה.
