אמא שלי תמיד הייתה מאוד קפדנית איתי. אבא היה יוצא לעבודה בכל הארץ, ואמא טיפלה בי לבד. אבא אהב אותי, וכל פעם שחזר הביתה, הוא הביא איתו שלל מתנות. לעומת זאת, אמא כמעט שלא הראתה חיבה. יום אחד, אבא יצא שוב לנסיעת עבודה ולא חזר יותר אף פעם.
בבית הספר, לא היו לי חברים. הייתי מגיע לבוש כמו קבצן, עם מדים ישנים שאמא שלי מצאה ברחוב. תמיד אמרה לי: תלבש מה שיש. קודם כל אני צריכה לסדר את החיים שלי, אין לי כסף בשבילך. כך המשכתי ללבוש את המדים המכוערים והבלויים האלו כל כיתה ה’.
אחר כך, שכנה נתנה לי את המדים של הבת שלה שסיימה בית ספר. לבשתי אותם עד שסיימתי את התיכון. לגבי נעליים, השתמשתי בכל מה שהיה לי, עד שהיו קטנות עלי לגמרי. בסוף, סיימתי את הלימודים בהצלחה והחלטתי ללמוד באוניברסיטה. בחרתי במסלול של כלכלה. גם בקמפוס המשכתי ללבוש בגדים שקיבלתי מחבריי כשהם כבר לא רצו אותם.
יום אחד פגשתי את דניאל, שסיים את הלימודים כמה שנים לפניי. התחלנו לצאת, ובסוף הוא הכיר לי את ההורים שלו. כשהגעתי אליהם, התביישתי מהנעליים הקרועות שלי הרגליים שלי היו רטובות, אבל אמא שלו עשתה את עצמה כאילו לא שמה לב. למחרת היא הזמינה אותי שוב, ונתנה לי במתנה זוג נעליים חדשות.
חששתי שההורים של דניאל לא יאהבו אותי, אבל תוך זמן קצר הם קיבלו אותי כמו בת משפחה. אני באמת לא יודע מה עשיתי כדי לזכות בזה. הם נתנו לנו דירה כמתנה לחתונה, ואחרי שסיימתי את הלימודים, חמותי נתנה לי עבודה בחברה שלה שם הרווחתי יפה, בשקלים. סוף סוף יכולתי להרשות לעצמי לקנות מה שבאמת הייתי צריך. לא אפסיק להודות לאלוקים שעזר לי לעבור כל כך הרבה בחיים.
כשאמא שלי גילתה שהתחתנתי, שיש לי עבודה טובה ודירה משלי, היא מיהרה לבקש ממני עזרה כספית. אבל חמותי שמעה את השיחה הזאת. היא קראה מיד לבעלי ולילד שלנו להגיע הביתה. אחר כך, בעלי הסביר לאמא שלי שלא כדאי לה לצפות לשום דבר ממני. בסופו של דבר הוא אמר שהוא שמח שיש לו בת, אבל שהיא לא תוכל יותר לבוא לבית שלנו. מאז, אמא שלי כבר לא יצרה איתי קשר, ואני מחכה בכיליון עיניים ללידת הילד שלנו.
